שלטי הגיבורים על מועד קטן ד:

מי שמלוה לחבירו על חפץ על תנאי שאם לא יפרע לו לסוף ח' ימים שיהא קנוי לו יש מתירין שהרי עיקר הקנייה היא לאחר מועד ואינו נראה להתיר שא"כ מותר כל משא ומתן שהם יערימו לעשות כן: נכרי שפרע לישראל יין בחובו מותר לקבלו ממנו דכמציל מידו דמי ומי שצריך לקנות יין בשעת בציר לצורך שתיית כל השנה ואם יעבור המועד לא ימצא כמו שמוצא עתה דבר האבד הוא ומותר לקנות ולתקן החביות ולזופתן ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד אבל יותר מכדי צורך שתייתו לא יקנה: לשון ריא"ז המלוה מעות לבני עיר אחרת אם אינן נמצאים לו בשאר הימים אלא במועד מותר לילך עליהן במועד ונראה בעיני שאם היתה לו מלוה על פה ביד עובד כוכבים מותר לילך עליהן במועד אע"פ שנמצאים תמיד מפני שהוא כמציל מידו כמבואר בקונט' הראיות:

הקשה הראב"ד ז"ל דללישנא קמא לא שרינן אלא לצודם לאכילה וללישנא בתרא נמי לא שרינן לצודם למלוח אלא בשביל לאכול מהן במועד ומאי שנא מהאי דגרס בירושלמי יעקב בר אחא בשם ר' יוסי הדא שיירתא שרי למיזבן מיניה במועדא אלמא [עבורי רווחא] פסידא הוא וה"נ אע"ג דלא מתאכלי לשתרי משום רווחא ותירץ דשאני מציאה דליכא שום פסידא אלא רווחא בעלמא הוא אבל פרקמטיא ביטול דידיה פסידא הוא אי נמי ע"כ לא שרינן משום רווחא אלא מקח וממכר שהוא דרך כל האדם לא מיקרי מלאכה וגם ליכא טירחא אבל מליחת דגים מיקריא מלאכה ואיכא טירחא לא שרינן ליה משום רווחא