שלטי הגיבורים על מועד קטן טז.

ופי' הראב"ד דהיינו תפירה שהיא שוה למעלה ובולטת מלמטה והרמב"ם פי' דסתם תפירה שוה למעלה ובולטת מלמטה ואיחוי אלכסנדרי שוה מלמעלה ומלמטה וכעין אריגה והרא"ש הסכים לפירוש הראב"ד:

כלל הדברים מי שמתו לו ב' מתים כא' או שבא לו שמועה משנים כאחד קורע קריעה אחת על שניהם קרע ואח"כ מת לו מת א' תוך ז' קורע קרע בפני עצמו בין באותו קרע עצמו שמוסיף בו וקורע טפח או מרחיב ג' אצבעות וקורע טפח לאחר ז' מוסיף על קרע הראשון כל שהוא מת אביו או אמו וא' משאר קרובין קורע תחלה על אביו או על אמו עד לבו ומרחיב ג' אצבעות וקורע טפח על מת האחר מת אביו וקרע ואחר ז' מת א' מהקרובים מוסיף על קרע הראשון ותחתון מתאחה ועליון אינו מתאחה מת א' מהקרובים ואח"כ מת אביו או אמו בין תוך ז' בין לאחר ז' מרחיק ג' אצבעות וקורע מן הצד בשפת הבגד שהרי צריך להבדיל קמי שפה וקורע עד שמגיע ללבו מת אביו ואמו כא' קורע קרע א' על שניהן: לשון ריא"ז מי שמת לו מת וקרע עליו ועוד מת לו מת אחר מוסיף על אותה הקריעה ותחלת קריעה טפח והתוספת כל שהוא והוא שמת השני אחר ז' של ראשון שכבר נתן לו רשות לשוללו אבל אם מת בתוך ז' של ראשון לא די לו בתוספת אלא צריך לקרוע קרע אחר בפני עצמו בין איש בין אשה ואין מוסיפין על קרע אביו ואמו לפי שהן צריכין קרע בפני עצמו בין שמת אביו או אמו תחלה ואח"כ שאר קרוביו בין שמתו שאר קרובים תחלה ואח"כ אביו ואמו כמבואר בקונטרס הראיות:

כתב הרי"ץ גיאות על שם גאון מי ששמע שמת אביו וקרע וישב עליו אבילות ג' ימים ובאו ואמרו לו קיים היה ופסק ואח"כ אמרו לו מת כיון שקרע בשעת חימום יצא ידי קריעה וא"צ לחזור ולקרוע אבל צריך לישב ז' ימים של אבילות רצופין ודחה הוא דברי הגאון דכיון ששמע לאחר כדי דיבור אף כדי קריעה לא יצא וכתב הרמב"ן ודאי היכא שאמרו לו מת וקרע ולא מת ואח"כ מת לא יצא ידי קריעה אבל אמרו לו מת וקרע ונהג ג' ימים אבילות ואח"כ אמרו לא מת והפסיק וחזרו ואמרו לו בפעם הראשון מת כמו שאמרו לו הראשונים ואלו שהפסיקו אבלותך עדי שקר הם ודאי יצא ידי קריעה כדברי הגאון ולענין מה שאומר שצריך שיהיו ז' ימי אבילות רצופין ראוי לומר כבר הורה זקן אלא שיש להשיב והנה היא כתובה בספרו אלא שאין רצוני להאריך וסיום דבריו וקרוב היה לומר שכיון שחל עליו אבילות ונהג בו אע"פ שנהג מקצת הימים בשוגג עולין לו ואין תשלומים לאבילות ודבר זה צריך תלמוד: