שלטי הגיבורים על מועד קטן טו:

ירושלמי א"ר אלין דקיימי מקמי מיתא לא קיימי אלא מקמי אלין דגמלין ליה חסד וכתב הרי"ץ גיאות ש"מ עומדין לפני המת וכן ראינו חסידים ואנשי מעשה ר"ל אפי' במקום שא"צ ללוותו צריכין לעמוד מפניו וארון העובר ממקום למקום אם שלדו קיימת צריכין ללוותו כמו בשעת הוצאת המת:

נשאל לרבינו האי גאון מערות שיש בהן כוכין שמכניסין את המתים בשעה שמכניסין שם המת מלקטים העצמות שלהם ומערכין אותם ומניחים אותם בגומא שבמערה אי שרי או לא וכן בית הקברות שנתמלא ואין להם מקום וחופרים בקברים הישנים ומניחין העצמות לבד אי שרי או לא והשיב דשלא כדין עבדי דהא חיישי רבנן למקום תפיסת שני מתים אלא צריך שלא יהא בין מת לחבירו פחות מו' טפחים ג' לזה וג' לזה ולענין בית הקברות שנתמלא ודאי אי ליכא דוכתא אחרינא אפי' שיהא רחוק משם מה יעשה א"א ליה למשבקיה למת בלא קבר אבל אי איכא דוכתא אחריתי אפי' בטרחא בדוחק אילך שם ואל ינוול המתים וכמה קברים שנדחקו המתים ודנינו שלא יקבר שם אבל ודאי אם יכול להעמיק שיהא הקבר בעומק ויהיה בין מת למת ו' טפחים ש"ד ואע"פ שזה למעלה מזה ע"כ ולפיכך אסור לפנות המת או עצמות ממקומן לצורך מת אחר וכ"ש לצורך המקום ואפי' כדי לעשות קבר מכובד מזה אסור אבל לכפרה שלו או לכבודו כגון להעלותו לא"י או לקוברו בקבר אבותיו מותר:

כתב מיי' כ"ז שלא נקבר חל עליו כל דין אנינות ליאסר בשתיית יין ואכילת בשר ואחר שנקבר חל עליו כל דין אבילות עד הערב והרא"ש כתב שאין עליו דין אנינות כלל אלא מיד חל עליו דין אבילות אפי' קודם שקברוהו היה עומד ומלקט וחשיכה לו מותר לו ביום שלאחריו לפיכך אין מלקטין אותן סמוך לחשיכה ולאו דוקא עצמות אביו אלא על כל הקרובים נמי מתאבל ביום ליקוט עצמותיהם בכל הדברים הנוהגים באבל בקריעה ובכל דיני האבילות:

כתב מיי' שמאחה ביום ב' והרמב"ן כתב שמאחה מיד: לשון ריא"ז נראה בעיני שאינו מאחה עד לאחר שלשים יום כשאר קרובים:

וכתב מיי' אבל שולל מיד ביום ב' ואינו דומה לאביו לשאר דברים ונוהג עליו אבילות מקצת יום וכן כל חברים שלומדים שמועות זה מזה קורע ואינו מאחה כקרע של אביו ואמו והרמב"ן כתב שדומה לאביו ואמו שקורע לעולם כשישמע אבל הוא מתאחה ומיי' דמה אותו עוד לאביו ואמו שקורע עד שמגלה לבו ולא נראה להרמב"ן וכך היא מסקנת הרא"ש כהרמב"ן אלא שכתב שאינו מאחה לעולם: רש"י בגמ' דף ח' ז"ל אפי' צרורין לו בסדינו שאינו מלקטן ואינו רואה אותן ה"ז מתאבל עליהם כל זמן שלא נקברו. וכן העתיקו מרן ב"י בטור י"ד סי' תג: