שלטי הגיבורים על מועד קטן טו.

עיין לעיל (סי' אלף רד):

אבל קרובים קורעין אפי' ביום שמועה אם שמעו תוך ל' יום ומברין האבל ומיהו אין מברין אלא על מטות זקופות שאין אבילות נוהג בחוה"מ שיצטרך לכפות מטות להברותו עליהן ובסמ"ג כתב שאין קורעין ולא מברין בחול המועד והרא"ש כתב כסברא ראשונה ומיי' וטור וכל הפוסקים מפרשים מתני' בחוה"מ. וי"מ לה גם בשאר הימים והכי כתב ריא"ז סתם וטור לפי שיטתו כתב ביו"ד סי' ש"מ וכשם שקורע על קרובו שמתאבל עליו כך קורע על מת שמת לקרובו וכתב הרמב"ן שאינו קורע אלא בפני קרובו כדרך שאמרו באבילות שאינו מתאבל עם קרובו אלא בפניו והרא"ש כתב כיון דקריעה אינה אלא בשעת חימום קורע מיד אפי' שלא בפניו וכשם שקורע על הקרובים כך צריך לקרוע על הרחוקים כל אחד כפי מה שהוא:

וכתב הר"י דוקא באדם שאינו רשע אבל אם הוא רשע וחשוד אין לקרוע עליו והר"ם מרוטנבורג כתב שעל הכל חייבים לקרוע חוץ מעל מומר לעובד כוכבי' ועובד מזלות או עובר על כל אחת ממצות שבתורה להכעיס שאותו חשוב כמומר לעכו"ם אבל אם אדם עושה לפעמים עבירה לתיאבון או שמניח מלעשות המצות בשביל טורח כגון זה חייב לקרוע כיון שאינו כופר בתורה ואינו עושה להכעיס והטעם שקורעים על כל אדם בשעת יציאת נשמה קאמר ר"ש בן אלעזר מפני שדומה לס"ת שנשרף שהכל חייבין לקרוע עליו ופרש"י שעדיין היה יכול זה ללמוד ודומה לס"ת. וכתב הרמב"ן ולפ"ז א"צ לקרוע על אשה ופי' הוא שאינו אלא דמיון בעלמא שהוא הפסד גדול וחרדה רבה וחייב אדם לקרוע עליו כעל ס"ת שנשרף ועל כן כתב שקורעין גם על אשה ובמס' חגיגה יש טעם לחבוב מצות עמידה על המת בשעת יציאת נשמה מההיא דכתיב ויחי עוד לנצח ולא יראה השחת מ"ט כי יראה חכמים ימותו:

אבל אם לא ידע בין מיתה לקבורה א"צ לקרוע והרמב"ן כתב על אדם כשר צריך לקרוע בפניו יראה שאינו מחייב אלא בפניו והרא"ש כתב סתם בין מיתה לקבורה ולא אמר בפניו:

עיין שם בהגה"ה