שלטי הגיבורים על מועד קטן יד.

אבל לכתחלה כתב הראב"ד שצריך לקורעה והרמב"ן כתב שאפילו לכתחלה א"צ לקורעה וכן היא מסקנת הרא"ש ואפרקסותו פירש רש"י שהוא סודר שעל ראשו ונופל על פניו ולפי שאינו מלבוש א"צ לקורעה ובעל הערוך פי' שהוא לבוש התחתון ופתוח בכתפיו וכשהוא לובשו קושרו ולפי שאין עושין אותו ללבוש אלא לקבל הזיעה אינו מעכב הקריעה:

כתב הרי"ץ גיאות בפנים מכניס ידו תחת חלוקו וקורעו וכן פי' הרמב"ן:

ואם קרע מיושב כתב הראב"ד שיצא וכן דעת רבינו והרי"ץ גיאות כתב שלא יצא וצריך לחזור ולקרוע וכן הוא מסקנת הרא"ש ז"ל:

ולענין יציאת האבל לבהכ"נ כתב הרי"ץ גיאות שיוצא אפי' בחול והראב"ד כ' שאפי' בשבת אינו יוצא ואינו כדברי שניהם אלא בחול אינו יוצא כל עיקר ובשבת תלוי במנהג וכ"כ רבינו האי שהכל כמנהג המדינה היכא דרגילים דאתי לבי כנישתא דמקדים ואתי מצפרא קמי ציבורא לבי כנישתא והיכא דרגילי למיתב בביתיה יתיב ובבבל בכפרים כ"ע נפקי לבי כנישתא ובכרכים ועיירות גדולות רובן יושבים בבתיהם וריעיהן גומלי חסד באין אליהן ומיעוט עיילי לבי כנישתא ויתבי במקום אבלים ומצלי וכתב הרא"ש ונוהגים באשכנז שהאבל הולך לבהכ"נ בשבת ואחר התפלה יוצא האבל תחלה ויושב לפני בהכ"נ וכל הקהל הולכים אחריו ויושבים אצלו ועומד האבל והולך לביתו וכל הקהל הולכים אחריו ויושבים שם שעה אחת וסומכים על דבר הגדה בפרקי ר' אליעזר:

כל ל' אסור לישא או לארס אפי' בלא סעודת אירוסין ונשואין ולאחר ל' מותר אפי' על אביו ואמו ואפי' לעשות סעודת אירוסין ונשואין כדרכן והרמב"ן כתב כל ל' לנישואין אבל לארס מותר מיד אפי' ביום המיתה ולא נהירא. מתה אשתו אסור לישא אחרת עד שיעברו עליה ג' רגלים ר' יהודה אומר ראשון ושני אסור שלישי מותר ופסק מיי' כת"ק ורי"ץ גיאות והרמב"ן פסקו כר' יהודה ולזה הסכים הרא"ש ל"ש הרגלים קרובים כגון פסח ועצרת ל"ש אם רחוקים אבל ר"ה ויוה"כ לא חשיבי כרגלים לדבר זה ודוקא לישא אסור אבל ליכנס לבית המשתה הוי דינא כמו בשאר קרובים והיא שמת בעלה אינה מתאבלת אלא ל' יום אלא שאסורה ליארס ולינשא עד ג' חדשים משום הבחנה כדאיתא ביבמות: