שלטי הגיבורים על קידושין ז.

לשון ריא"ז חטף סלע מידה ונתנו לה לשם קדושין אם אמרה רוצה אני הרי זו מקודשת שהרי זיכתו באותו סלע וקבלתו לשם קדושין ואם שתקה ולא אמרה רוצה אני אם [לא] שדכו שניהם מתחלה אינה מקודשת שיכולה לומר נטלתי את שלי ולא חששתי לדבריו ונראה בעיני שהשדוכין הן כגון שזה משדך עליה והיא מתרצה אע"פ שאינה רוצה ליתן לו נדוניא כמו שהוא שואל הרי אלו שדוכים הואיל ומתרצה בנשואין כמב"ה:

וכתב הרמ"ה דוקא בגזל דעלמא מקודשת לאחר יאוש דאיכא יאוש ושנוי רשות אבל בגזל דידה ולא שידך אפילו לאחר יאוש לא הוי מקודשת כיון דליכא שנוי רשות ואם גנב או גזל משלה ולא שדך אותה תחלה וכשנתנו לה אמר לה התקדשי לי בזה וקבלה אותם ושתקה אינן קדושין אבל אם שדך תחלה או אפילו לא שדך תחלה וכשאמר לה התקדשי לי בזה ונתנו בידה אמרה אין הוי קדושין אבל אם אחר שבא לידה אמר התקדשי לי בו ואמרה אין אינה מקודשת: לשון ריא"ז קדשה בגזל שגזל מאחרים אע"פ שנתרצית להתקדש לו אינה מקודשת שהרי הבעלים באין ונוטלין שלהם ונמצא שלא נתן לה כלום ואם נתייאשו כבר הבעלים מזה הגזל בעת שקדש בו האשה הרי הוא כאילו מקדשה בשלו שכבר קנאתו האשה ביאוש ושנוי רשות והוא שידוע שנתיאשו הבעלים אבל אם אינו ידוע שנתיאשו אין חוששין על סתם דעתו שמא לא נתייאשו שסתם גזילה אין בה יאוש בעלים וכן סתם גניבה כמו שביאר מז"ה:

כתב הרא"ש על כי ראיתי באשכנז שרגילין לקדש בטבעת שאולה נתתי את לבי לדרוש ולתור מאין הרגל זה בידם דלכאורה אינה מקודשת כיון שקבלה הטבעת אדעתא שהיא שלה ואינה שלה כי היא צריכה להחזירה לבעלים נמצא שקדשה בגזל דאחרים ואינה מקודשת וראיתי בספר החכמה בענין לקדש בטבעת שאולה נראה דלאו שפיר עבדי ובעל העיטור ז"ל כתב דהמקדש בטבעת שאולה איכא דמדמה ליה למתנה על מנת להחזיר ובאשה אינה מקודשת ואיכא מ"ד סתם שאלה ל' יום ובההיא הנאה מקודשת ומסתמא לא עבדינן בה עובדא ע"כ ובספר הדינין שחבר רבי משה הכהן ז"ל כתוב בתשובה אחת המקדש בטבעת שאולה מקודשת וכן נמצא בתשובה לרבינו שמשון ז"ל שהיא מקודשת ואני אומר אם השאילו לו הטבעת לזמן ידוע ונתנו לו רשות להשאילה לאחר לקדש בהאת האשה והודיעה שהיא שאולה בידו עד זמן פלוני ומסרו לה שהיא מקודשת בהנאת שמוש וקשוט שתוכל להתקשט בו עד זמן פלוני שמין אם יש בהנאת אותו קשוט שוה פרוטה מקודשת ואע"פ שאין גוף הטבעת שלה דכל הנאת שוה פרוטה אשה מקודשת בה מידי דהוה אמרויח לה זמנא דהלואה ונותנת מנה לאדם חשוב והיא מתקדשת לו באותה הנאה שקבל המנה ממנה אבל בענין אחר אינה מקודשת כלל בטבעת שאולה וגרע טפי ממתנה על מנת להחזיר דהיא מתנה ומקודשת מה"ת אלא דחכמים הפקיעו משום דדמי לחליפין ואיכא למימר מתקדשת בחליפין אבל טבעת שאולה אם נתנה לאחר לא קנאה האחר וגזל היא בידו אמנם נראה לי דאם אמר לו השאילני טבעת כדי לקדש בו האשה דהוי מקודשת דכיון שהשאילו אדעתא לקדש בו את האשה אנן סהדי דגמר בלבו ליתנו לו באותו לשון שיועיל לענין קדושין שתהא האשה מקודשת בו כי אדעתא דהכי מסר לו הטבעת ואם לא יועיל בלשון שאלה יהיה בלשון מתנה ולכל הפחות תכא מתנה על מנת להחזיר והויא מקודשת ויקנהו מן האשה ויחזירנה לו או יחזיר לו דמיו וחזרת דמים הויא חזרה ועוד האריך שם בראיות ובמסקנא כתב כללא דמלתא קדשה בגזל דעלמא קודם שנתיאשו הבעלים אפילו שדיך ואמרה הן אינה מקודשת קדשה בגזל דידה ושתקה יכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי אבל אי שדיך או אמרה הן אפילו לא שדיך מקודשת וכן בחוב דילה. ואם אמר לה כנסי לסלע זה בפקדון וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מתן מעות מקודשת אפילו בשתיקה לאחר מתן מעות אמרה הן מקודשת ואי שתקה אינה מקודשת והמקדש בטבעת שאולה אינה מקודשת ואם השאילו לקדש את האשה מקודשת ואם נתנו לאדם מתנה על מנת להחזיר וקדש בו את האשה מקודשת ובלבד שהחזיר המתנה למי שנתנו או דמי המתנה: