שלטי הגיבורים על קידושין לא.

כתב בעל ההלכות בסוף הלכות גירושין אהא דקאמר בפ' המגרש אין חוששין לממזרות היכי דמי כגון אשה שהלך בעלה למדינת הים וילדה דלא חיישינן לממזרות דאמרינן דלמא אתא בעלה ושמש כי ההיא עובדא דאבוה דשמואל דאתא בשם ושמש כדאיתא בירושלמי ומקשה עלה מהא דשמעתין דקאמר דאיכא מיעוט שהלכו בעליהן למדינת הים משמע דאי ליכא למתלי אלא באותן שהלכו בעליהן למ"ה הוי ממזר ודאי ולא ספק. וי"ל דשאני הכא דאי אתא בעלה ושמש לא היתה משליכתו דאינה חוששת שמא יחשבוהו ממזר מאחר שיאמינו לה שבא בעלה וכתב הרא"ש ואינו מקובל לי זה התירוץ דנשי לאו דינא גמירי ואפילו גברי לא בקיאי בגמרא דבני מערבא ואין דין זה ידוע שיאמינוה שבא בעלה והשליכתו מפני הבושת ולא נעשנו ממזר ודאי אם יש לתלות שבא בעלה בצנעא ועוד קשה מההיא דאמרינן בפרק הערל דרבה תוספאה אכשר לההוא ולד לאחר י"ב חדש דאמרי' אשתהויי אשתהי ולמה לי טעמא דאשתהי לימא דלמא אתא בעלה בצנעא ושמש וי"ל דהתם מיירי שהבעל והאשה מודים שלא בא:

לשון ריא"ז שתי נשים שילדו בבית אחד אחת אשת כהן ואחת אשת לוי או אחת אשת פסול ואחת אשת כשר ואינן מכירות ולדותיהן נאמנת החיה לומר זה כהן וזה לוי או זה כשר וזה פסול וכן באשה שילדה תאומים נאמנת החיה לומר זה יצא ראשון והוא בכור וזה יצא שני:

כתב מיי' הרי שטען לחברו ואומר לו מכרת לי וזה משיבו לא מכרתי לך או מכרתי לך ולא נתת לי הדמים או שטוען הלוקח נתתי הדמים ועדיין לא משכתי או משכתי ועדיין לא ראיתי מכר זה והמוכר אומר הודעתיו לך או שאומר אחד מהם כך וכך היה התנאי בינינו והשני אומר לא היה תנאי בינינו או לא היה כך אלא כך בכל א' מאלו הטענות וכיוצא בהם המוציא מחברו עליו הראיה לא היה שם ראיה הכופר שמבקשין מאתו משביעין אותו שבועת היסת ואם הודה במקצת או שיש עליו עד א' נשבע שבועת התורה כשאר כל הטענות כולן ע"כ. ועיין פ"ק דב"מ:

כתב הטור דוקא בשודא דדייני שאינו תלוי בטענות אלא בראות הדיין ליתנו למי שיראה לו שדעת הנותן היתה קרובה אליו יותר בהא חיישינן שמא נשתנה דעת הדיין ממה שהיה כבר אבל דין התלוי בטענות לא שייך בו נאמנות שלפי הטענות שטענו יזכה לזוכה ובלבד שלא יסתור טענות הראשונות וכל זה דווקא בדיין אחד כמו מומחה או יחיד וקבלו עליו אבל שנים נאמנין לעולם שאינם חשובים נוגעים בדבר ואפילו יש שני עדים שמכחישין אותן הם נאמנין יותר מהעדים: לשון ריא"ז וכן דיין שדן יחידי כגון שקבלוהו בעלי דינין עליהם והוצרך לדין אותם כפי אומד דעתו ואין ידוע למי זיכה ולמי חייב כל זמן שבעלי דינין עומידין לפניו נאמן לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי אבל אם יצאו מלפניו אינו נאמן ואינו יכול לחזור ולדון אותן פעם שניה שמא יהפך לבבו באומד דעתו והרי כבר זכה הזוכה בדינו.