שלטי הגיבורים על קידושין לב.

כתב סמ"ג דאיכא מאן דפסק דאין אדם נאמן לפסול את בניו אלא ע"י הכרת בכורה כגון שאמר על תינוק בין הבנים שהוא בכור וע"י זה הוא עושה כל בניו הגדולים מן התינוק ממזרים אבל שלא ע"י הכרת בכור אינו נאמן לפסול את בניו ויש פוסקין דגם שלא ע"י הכרת בכור נאמן אדם לפסול את בניו. כתב מיי' האומר על עצמו שהוא ממזר נאמן לאסור עצמו בבת ישראל ואסור בממזרת עד שיודע בודאי שהוא ממזר ובנו כמוהו ואם יש לו בני בנים אינו נאמן לפסול בני בניו ולא יפסול אלא לעצמו ע"כ: לשון ריא"ז וכן נאמן האב לומר על בנו בני זה ממזר הוא שאשה שנשאתי היתה ערוה אצלי ולא הכרתי בה עד עכשיו וכן אם היה כהן ואומר בני זה בן גרושה או בן חלוצה נאמן הוא ואם היו בנים לבנו אינו נאמן עליו שאם האמינתו התורה על בניו לא האמינתו על בני בניו אבל האשה שאמרה שילדה תחת בעלה ואפילו על עובר שבמעיה שהיא בחזקת שעברתו מבעלה ובכשרות והיא אומרת עליו שהוא ממזר והאב אין לפנינו שיעיד עליו אין האשה נאמנת עליו שאין מוציאין אותו מחזקת כשרותו אלא ע"פ שני עדים או ע"פ האב שהתורה האמינתו ואף בשהאמינתו תורה לאב לא האמינתו אלא כשהוא אומר שהוא בנו אלא שנולד בפסול שאמו היתה אסורה עליו משום איסור אחר ושמא לא הכיר בה עד עתה אבל אם הוא אומר שאשתו זנתה תחתיו ומאחר נתעברה ואין זה בנו אינו נאמן עליו שעל בנו האמינתו תורה ולא על שאינו בנו והואיל והוא בחזקת כשרות לאו כל הימנו לפוסלו וכן נאמן הבעל לומר בני זה בן י"ג שנה ויום אחד הוא וכן בתי זו בת י"ב שנה ויום אחד היא שיהא נדרן נדר והקדשן הקדש אבל אין ב"ד עונשין אותן מלקות או מיתה לא על פי עצמן ולא ע"י האב אלא על פי שני עדים כשרים ובספר התרומה אומר בהל' חליצה שאין האב נאמן על בנו להחזיקו גדול בחליצה ואין שטת התלמוד כדבריו שהאב נאמן על תולדת בנו לומר שבזמן פלוני נולד או בענין זה נולד בין אם בא להעיד עליו בממון כגון להחזיקו בכור ולתת לו פי שנים בין אם בא לפוסלו ולומר שנולד בפסול כמו שביארנו ונאמן עליו להתירו בממזרת או להתירו בפסולי כהונה אם היה כהן וכן אם בא להעיד עליו בשאר האיסורין להחזיקו בגדול לכל דבריו חוץ מן המכות והעונשים שאין בית דין מענישין אותו על פי האב או על פי עצמו אלא על פי עדים כשרים או על פי החזקה שהוא כמו עדות כענין שביארנו בפ' של מעלה כמב"ה: