שלטי הגיבורים על קידושין ב:
Shiltei HaGiborim on Kiddushin 2b · שלטי הגיבורים על קידושין · free full Hebrew text
Open in the reader →כתב הטור היה לו מלוה על אחרים וא"ל הרי את מקודשת לי בחוב שיש לי ביד זה במעמד שלשתן מקודשת אפילו הוא מלוה על פה אבל אם לא א"ל במעמד שלשתן אפילו הוא מלוה בשטר והקנה לה השטר כראוי בכתיבה ובמסירה אינה מקודשת אלא שמין הנייר אם יש בו שוה פרוטה מקודשת ודאי ואם לאו הוי ספק קדושין:
בעל העיטור כתב שאין בו איסור אא"כ אמר לה הריני מלוה לך מנה עד זמן פלוני על מנת שתתקדש לי בההיא הנאה וכיון דלא קץ לה לאו רבית הוא אלא אבק רבית עד דאמר לה ד' בה' וכן כתב ר"ח שאם היה לו מלוה בידה ומרויח לה הזמן ומקדש בה אינה מקודשת אלא כשמלוה לה עתה עד זמן פלוני וכ' הרמ"ה וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אם קדשה בהרוחת זמן מלוה דמעקרא הוי ספק קדושין ולא שריא לעלמא בלא גט ואם קבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם:
כתב סמ"ג בשם רבינו שמשון דהוא הדין נמי שקדשה במחילת מלוה דהויא מקודשת: לשון ריא"ז היתה חייבת לו מנה עד ניסן והרויח לה זמן החוב עד תשרי וקדשה בהנאה זו שעשה לה להרויח לה הזמן הרי זו מקודשת שהרי לא היה דעתה להתקדש במנה של מלוה אלא בנחת רוח שעשה לה להרחיב הזמן וכל נחת רוח שעושה האיש לאשה בעת הקדושין שיש בו ש"פ הרי היא כנתינת כסף אבל אמרו חכמים אסור לעשית כן מפני הערמת רבית שנראה כמקבל ממנה הנאת פרוטה על שממתין אותה מן החוב. מחל לה החוב וקידשה בהנאת מחילה הרי זו מקודשת בהיתר שאין לך נחת רוח גדול מזה שמחל לה החוב לגמרי ולא היה דעתה להתקדש במנה אלא בהנאת מחילה שיש בהנאה זו משוה פרוטה ולמעלה כמו שביאר מז"ה בפסקיו:
כתב סמ"ג בשם ריב"א דהמקדש במלוה אפילו לא החזיר לה עדיין המשכון מקודשת כשאמר לה הרי את מקודשת לי במלוה פלוני שעל משכונך שאע"פ שהמקדש במלוה אינה מקודשת מפני שלהוצאה נתנה מ"מ כשיש עליה משכון נחשבת כאילו היא בעין ומיי' כתב דצריך שיחזיר לה המשכון וכן כתב הרמ"ה דוקא כשהחזיר לה המשכון וכתב עוד דוקא דמטא לידיה דמקדש בתורת משכון אבל אי לא מטא לידיה בתורת משכון אף על גב דמדינא מצי למתפסיה אזוזי כל כמה דלא גלי דעתיה דנקיטי ליה בתורת משכון אינה מקודשת ואם יש לו מלוה אצל אחרים ויש לו משכון מהם וקדשה בו גם בזה כתב מיי' שבכל ענין מקודשת והרא"ש כתב דוקא שמשכנו שלא בשעת הלואה אבל אם משכנו בשעת הלואתו אינה מקודשת: לשון ריא"ז אבל הנותן מנה לאשה לשם קדושין על מנת שתחזירהו לו אינה מקודשת הואיל ומחזרת לו דומה לתפיסת קנין גזרה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין ונראה בעיני שאם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם שקדושי הראשון קדושי תורה הן אלא שחכמים בטלום משום גזרה כמב"ה: