שלטי הגיבורים על קידושין כד.

כתב מיי' הורו מקצת המורים שאם קנה לעצמו במעות חברו אחר שזקפם עליו במלוה ה"ז קנה לעצמו ומקבלים ממנו כשאומר זקפתי עלי אותם המעות במלוה ואני אומר שאין זה דין אמת אלא המקח הוא של המשלח כתב הרמ"ה ראובן שאמר לשמעון זבון לי האי מידי וזבין ליה מסתמא קנייה ראובן משעת משיכה כיון דאמר ליה זבון לי לזביני מעליא קא מיכוין וכמו דאמר ליה זכי לי דמי ואפילו שחזר שמעון אחר משיכה ואמר לעצמי כוונתי לקנות אינו נאמן אע"ג דיהיב שמעון דמים שלו קנייה ראובן ויהיב לשמעון זוזי דכמאן דאוזפינהו דמי ודוקא שלא חזר שמעון קודם משיכה אבל אי חזר בו קודם משיכה ואמר שקונה לעצמו אפילו תזר בין מתן מעות למשיכה קנה כיון שמעות אינן קונות נמצא שעדיין לא קנה ראובן ובשעת משיכה זוכה לעצמו ואפי' מי שפרע ליכא שלא תקנו מי שפרע אלא בין מוכר ללוקח אבל בשליחות לא ודוקא היכא דיהיב שמעון למוכר זוזי מדיליה אבל יהיב ראובן לשמעון זוזי למזבן ליה מידי ואזיל ויהבינהו זוזי למוכר אדעת ראובן ומקמיה משיכה חזר בו שמעון וזבניה לנפשיה לא קני שמעון עד דמודע למוכר ומיכוון מוכר לאקנויי ליה לדידיה דמעיקרא לא איכוון אלא לאקנויי לבעל המעות וכי לא הדר ביה מקמי משיכה לא אמרן דקנה ראובן אלא דאמר ליה זבין לי אבל אמר אייתי לי דאזבין ואזיל וזבין זכה לנפשיה דלא שוייה שליח אלא לאתויי והא הדר ביה ודברי הרמ"ה צ"ע דהוו דבריו כמ"ד בפרק הגוזל קמא וכי מי הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעל המעות והא איפסיק התם דלית הלכתא כההיא חוכא דהוו מחכי על רבי יוחנן וצ"ע ומדברי המרדכי פ' הגוזל קמא משמע דאם נותן לו מעות מתחלה לקנות בו דבר וחזר ואמר לא קניתי לך אלא לעצמי אין בדבריו כלום אלא הרי הם של משלח והרשב"א ס"ל דודאי כשיש עדים ששלח בהן יד לעצמו או שאמר בפניהם שחוזר בו משליחותו קונה השליח באותן מעות לעצמו הא קנה סתמא אינו נאמן אח"כ לומר לעצמי קניתי ואפשר דבשבועת היסת יהא נאמן על דרך שכתוב שם בהגהות הרא"ש בפ' הגוזל קמא:

לרש"י ז"ל בכל ענין נקרא רשע וכתב ר"ת דה"ה נמי בשכירות אם רצה לשכור קרקע או מטלטלים או להשכיר עצמו ובא אחר וקדמו נקרא רשע אבל אם בא לזכות בהפקר או לקבל מתנה מאחר ובא אחר וקדמו אינו נקרא רשע שאינו דבר המצוי לו במקום אחר. והא דאמרי' בפרק לא יחפור מרחיקין מצודת הדג מן הדג ופי' רש"י שארב אחר דג לצודו שהדייגים הבאים לפרוש מצודותיהם מרחיקים אותם כמלא ריצת הדג אע"ג דהוי דבר של הפקר יש לחלק משום דדמי ליורד לתוך אומנותו של חבירו כדקאמר התם גבי בר מבואה דאוקי רחייא וכו' דא"ל קא פסקת לי לחיותא ועני המנקף בראש הזית דאמרינן בפרק הניזקין מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום שאני התם שטרח בהם העני להפילם לארץ וסמכא דעתיה עלייהו:

לשון ריא"ז האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום הרי היא מקודשת ואע"פ שנתאכלו המעות של קדושין תוך ל' ואם קדשה בשטר צריך שיהיה שטר הקדושין קיים לאחר ל' בעת שחלין הקדושין כדרך שביארנו בגט בהלכות גרושין כמב"ה:

כתב הטור בא אחד וקדשה תוך ל' יום מקודשת לשני ובטלו קדושי ראשון אפילו מת השני או גרשה תוך ל' יום וי"א שאם מת השני או גרשה תוך ל' יום שחזרו קדושי ראשון ולא נהירא להרא"ש: