שלטי הגיבורים על קידושין כב:

הג"ה וכ"ש אם המשודכת במעמד החתן והאב דדעתייהו עלויה וגם נראה אם אמר לו בתך הגדולה ואין לו בנות כי אם מאשה אחת דליכא לספוקי מידי דגדולה שבכולן קאמר כדאמר לקמן בפ' האומר אמצעית שמא אית לה ועוד אומר ר"ת דאפשר להיות דלא חשיב אין מסורין לביאה אלא דוקא אחת מבנותי כדקתני בסמוך אחת מבנותיך לאחד מבני אבל בתך מקודשת משמע דוקא גדולה אפילו בלא שדוכין ולא להורות הלכה למעשה אמר כן:

כתב מיי' מי שיש לו סחורה בשותפות עם חברו ולקח בלא דעת חברו וקדש בה אינם קדושין כיון שצריך שומת ב"ד: השואל חפץ מחברו וקדש בו כתב ב"ה איכא מאן דמדמי ליה למתנה ע"מ להחזיר ואינה מקודשת ואיכא מ"ד סתם הלואה ל' יום ובההיא הנאה מקדש ומספק לא עבדינן בה עובדא גם כן ורבינו שמשון כתב בתשובה שהיא מקודשת והרא"ש כתב אם השאילו החפץ ולא ידע המשאיל שרוצה לקדש בו האשה אינה מקודשת אא"כ השאילו לזמן ידוע ונתן לו רשות להשאילו לאחר וכשקדש בו האשה הודיעה שהוא שאול עד זמן פלוני ושמין אם יש בהנאת אותו קשוט שוה פרוטה מקודשת אע"פ שאין החפץ שלו ואם לאו אינה מקודשת אבל אם המשאיל יודע ששאל החפץ לקדש בו האשה מקודשת בכל ענין דכיון שהשאיל לו אדעתא לקדש בו האשה אנן סהדי שגמר בלבו ליתנו לו באותו ענין שיועילו לו לענין קדושין שתהא האשה מקודשת בו ואם לא יועיל בלשון שאלה שיהיה בלשון מתנה ולכל הפחות תהיה אותה מתנה ע"מ להחזיר וקדש בו האשה מקודשת רק שיחזיר המתנה למי שנתנו לו או דמיה: לשון ריא"ז נראה בעיני בבעל הבית המזמן אורחים לשלחנו ולקח אחד מהם [חתיכה] וקדש בה את האשה מקודשת שאין בעל הבית מקפיד עליהן אם יעשו כל חפציהן במזונותיהם כמב"ה: