שלטי הגיבורים על קידושין טז.

כתב הטור וכלאי זרעים בארץ ישראל אסור לזורען ולקיימן ומותרין באכילה ובחוץ לארץ מותר לכתחלה לערבם ביחד ולזורען ולא מקרי כלאי הכרם אלא אם כן זורע שני מיני תבואות או שני מיני זרעים עם חרצן יחד כרבי יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד אבל מין אחד עם חרצן או שני מינין בין הגפנים מותר לכתחלה לזורען בחוצה לארץ והראב"ד כתב הא דבעי חטה ושעורה וחרצן במפולת יד היינו דוקא למלקות אבל איסורא איכא אפי' בזורע מין אחד בין הגפנים והרמ"ה כתב דמודה ר' יאשיה בזורע אפילו בחד מינא בין הגפנים בארץ ישראל שהוא אסור אבל בחוץ לארץ שרי אבל הזורע שני מינים בין הגפנים גזרו בה רבנן אפילו בחוץ לארץ ולא נהירא להרא"ש אלא אפילו איסורא ליכא אלא בזורע שלשתן ביחד ויראה מדבריו דאף בארץ ישראל קאמר ר' יאשיה שאינו נקרא כלאי הכרם אלא בזורע שלשתן ביחד אף על גב דבשני מיני זרעים לבד הוו כלאי זרעים מכל מקום אינו לוקה משום כלאי הכרם עד שיהיו שלשתן ביחד אבל מיי' כתב בארץ ישראל אפילו הזורע מין אחד של תבואה או ירק עם גפן בין שזרעו ישראל או זרעו עובד כוכבים או שעלו מאליהן בין שנטעו הגפן כתוך הירק אסורין באכילה ובהנאה אבל בחוץ לארץ מותר לזרוע בתוך הגפנים לכתחלה ולא אסרו אלא לזרוע שני מינין בחרצן עם מפולת יד ואם אמר לתנוק עובד כוכבים לזרוע לו בחוץ לארץ מותר אבל לא יאמר לעובד כוכבים גדול שלא יתחלף בישראל ואסור לזרוע כלאים לעובד כוכבים ומותר לומר לעובד כוכבים לזרוע לו כלאי זרעים לכתחלה ע"כ ור"ל אפילו בשל ישראל וכתב הטור ואיני יודע למה כיון שאסור לקיימו היאך יהא מותר לומר לעובד כוכבים לזורעם: לשון ריא"ז כלאים וזרעים שאין איסורן בארץ איסור הנאה לא גזרו בהן חכמים בחוץ לארץ ומותר לערב הזרעים ולזורען בחוץ לארץ אפי' לכתחלה ואין כלאי הכרם אסורין בחוץ לארץ אלא ודאן אבל ספיקן מותר ויורד אדם בכרמו של עובד כוכבים בחוץ לארץ ולוקח ממנו פירות אף על פי שראה שלקט העובד כוכבים מפירות ערלה ומפירות כלאי הכרם ובלבד שיהיו מסופקין אצלו שמא לקט גם מן ההיתר ואלו של היתר הם אבל אם יודע בודאי שהם של איסור אסורין כמב"ה:

ונתן מיי' טעם לדבר שכל מי שיורד לכך חזקתו שעובר על רוב עברות שיבואו לידו לפיכך אין מוסרין עדות לעם הארץ ואין מקבלין עדות ממנו אלא אם כן הוחזק שהוא עוסק במצות ובגמילות חסדים ונוהג בדרכי הישר ויש בו דרך ארץ ואז מקבלין עדותו אף על פי שהוא עם הארץ והוא אינו לא במקרא ולא במשנה נמצא כל תלמיד חכם בחזקת כשרות עד שיפסל וכל עם הארץ בחזקת פסול עד שיוחזק שהוא הולך בדרכי הכשרים וכל מי שמקבל עדות עם הארץ קודם שתהיה לו חזקה זו או קודם שיבואו עדים ומעידים שהוא נוהג במצות ובדרך ארץ הרי זה הדיוט ועתיד ליתן את הדין שהוא מאבד ממון ישראל על פי רשעים:

ופירש רבינו חננאל דוקא בחוטף ואוכל ונראה שדקדק מדקאמרינן אין שבח לתלמיד חכם מכלל דלאחרים אין חשש בשאוכל משל עצמו ור"ת פי' דוקא בקובע סעודותיו בשוק. לשון מיי' הבזויים פסולין לעדות מדבריהם והם האנשים האוכלים בשוק בפני כל העם וכגון אלו שהולכין ערומים בשוק בעת שהם עוסקים במלאכה מנוולת וכיוצא באלו שאין מקפידין על הבושה כל אלו הם חשובים ככלב ואין מקפידין על עדות שקר:

וכתבו מיי' וסמ"ג דשליח לקבלה צריך לעשותו בעדים אבל שליח להולכת קדושין אין צריך לעשותו בעדים שאין מקום לעדות בשליחות האיש אלא להודיע והראב"ד פליג על זה ככתוב בהשגות והרא"ש כתב כדברי מיי' והיה מפקפק לומר שאף בשליחות אשה אין צריך עדים וכתב הרא"ש דאפילו לא מינהו שליח בהדיא אלא שגלה דעתו שהוא חפץ באשה פלונית ואמר לו לשדכה לו והלך וקדשה בלא מינוי שליחות שהיא מקודשת לו אבל אם לא אמר לו לשדכה לו והלך וקדשה לו אינה מקודשת ולא חיישינן שמא עשאו שליח לא שנא אם המקדש אביו או איש נכרי ואפילו נתרצה בו בקדושין כששמע אינו כלום וכתב הרמ"ה אם האב הרצה הדברים לפני הבן שהוא רוצה לקדש לו ושתק הבן והלך האב וקדשה לו הוו קדושין גמורין דמחמת כסופא דאב שתק ועשהו שליח לקדשה לו אבל באיניש אחרינא כי האי גוונא הוו ספק קדושין. כתב מיי' הכל כשרים לשליחות זה חוץ מחרש שוטה וקטן לפי שאינם בני דעת והעובד כוכבים לפי שאינו בן ברית וכן העבד לפי שאינו בתורת קדושין ע"כ: