שלטי הגיבורים על קידושין טו.

כתב הטור הקפת הראש והשחתת הזקן גם באלו כתב מיי' שאסרם הכתוב מפני שעושין כן עובדי עבודת כוכבים וכומרים ע"כ וזה אינו מפורש ואין אנו צריכין לבקש טעם למצות כי מצות מלך הם עלינו אף לא נדע טעמם וכתב מיי' שאינו חייב אלא בתער אבל במספרים כעין תער מותר והרא"ש כתב שגם במספרים נמי חייב על פאת הראש אחד מקיף ואחד ניקף חייבים וכגון שסייע בדבר שמטה עצמו אליו להקיפו וכתב בספר המצות אבל איסורא איכא אע"ג דלא סייע לפיכך אסור להיות ניקף ע"י עובד כוכבים. כתב מיי' האשה אע"פ שהיא פטורה אסורה להקיף האיש ואפילו הקטן וסמ"ג כתב שהיא מותרת להקיף האיש ועיין פרק אלו הן הלוקין:

לשון ריא"ז וכבר בארתי בקונטרס בפרק השולח שהאחרונים בטלו המעשרות בח"ל לגמרי ואינו נוהג שם אלא תרומה גדולה בדגן תירוש ויצהר ומדברי תלמוד א"י למדתי כן ומז"ה אומר שאע"פ שקדושת יהושע בטלה קדושת עזרא לא בטלה ואותן העיירות שקדש עזרא נוהג בהן מעשר דגן ותירוש ויצהר ומעשר ירק מד"ס וכבר ביארתי בקונטרס שאף קדושת עזרא בטלה משחרב הבית ואפילו מעשר דגן אינו נוהג בזמן הזה אלא מד"ס וכך היא שיטת ספר התרומה אבל אף על פי שבטלה קדושת עזרא בזמן הזה אינה דומה לקדושת יהושע שאותן המקומות שקדש יהושע לא קדשם עזרא אף על פי שבטלה קדושתן נוהגין בהן שביעית ומעשר בזמן הזה מד"ס לפי שנוהגין בהן בזמן הזה כמו שהיו נוהגין בזמן הבית וכשם שבימי הבית תבואה הגדילה בשדה העובד כוכבים חייבת לפי שאין קנין לעובד כוכבים להפקיע מידי מעשר כך בזמן הזה חייבת במעשר. ישראל הלוקח מן העובד כוכבים פטור לעשר בד"א בשנתמרחה תבואת העובד כוכבים ונגמרה מלאכתה ע"י עובד כוכבים פטור מלעשר לפי שמירוח העובד כוכבים פוטר שנאמר ראשית דגנך ולא דגון עובד כוכבים ואפי' דגן ישראל שנתמרחה ע"י עובד כוכבים פטורה מן המעשר מן התורה ואפילו בימי הבית אלא שחייבוהו חכמים לעשר גזרה משום בעלי כיסים שהם עשירים ויש להם רוב תבואות ושמא ימרחו תבואתם על ידי עובדי כוכבים לפוטרם מן המעשר אבל תבואת עובד כוכבים שנתמרחה ע"י עובד כוכבים פטורה אפילו מד"ס. תרומת ח"ל מותר לבטל ברוב בתחלה ולהאכילה לזרים וכן נראה בעיני שמותר אדם למרח שדהו ע"י עובד כוכבים בח"ל כדי לפוטרה מן התרומה לגמרי תבואה הגדילה בשדה בח"ל או בסוריא שהוא כבוש שכבשה המלך דוד לעצמו אע"פ שמרחה ישראל פטורה מן התרומה לגמרי אע"פ שאין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מיד מעשר יש קנין לעובד כוכבים בסוריא להפקיע מידי מעשר וכ"ש בחוץ לארץ וסוריא היא ארם צובה עד דמשק ודמשק בכלל כמו שביאר מז"ה:

כתב מיי' שאין נטע רבעי נוהג בחוץ לארץ אלא מיד אחר ט"ו בשבט של רביעית מותרין מיד בלא פדיון אבל בארץ ישראל נוהג בין בזמן הבית בין שלא בזמן הבית והורו מקצת הגאונים שאינו נוהג בחוץ לארץ אלא בכרם ולא בשאר אילנות ואין להוראה זו עיקר והרא"ש הסכים להוראת הגאונים חלה בישראל נוהגת ולא בעובדי כוכבים דכתיב ראשית עריסותיכם ולא של עובדי כוכבים אבל ערלה וכלאים וכרם רבעי נוהגים בשל עובדי כוכבים ודין ערלה נוהג בכל מקום ובכל זמן בין בשל עובדי כוכבים בין בשל ישראל אלא שבא"י הוא מן התורה ובחו"ל הלכה למשה מסיני כיצד כרם שיש בו נטיעות של ערלה וענבים נמכרים חוצה לו אפילו יודע שהובאו מאותו הכרם מותרים רק שלא יראה שנבצר מנטיעות של ערלה ואצ"ל כרם שהוא ספק ערלה שהוא מותר. אע"פ שמנהג עובדי אדמה להבריך הגפנים בכל שנה ושנה התיר ר"י לשתות יין מגפני העובדי כוכבים משום דספק ערלה מותר וכתב הרא"ש הרי מצא היתר לגפני העובדי כוכבים אנל גפנים שישראל עובדים אותם ומבריכין אותם בכל שנה ושנה שהוא ערלה לא מצא היתר ואני רואה שפשט ההיתר בכל הארצות ואין משגיח ותרתי אני בלבי למצוא שום צד היתר להוציא רבים ממכשול והאריך בדבר והיוצא מכלל דבריו שאין מרכיב ומבריך חייב בערלה אלא בא"י אבל לא בחוצה לארץ: לשון ריא"ז פירות ערלה בא"י אסורין מה"ת אפילו בהנאה ואפילו הספק שלהם אסור ובחו"ל ודאן אסורין מדברי סופרים וספיקן מותר לכתחלה ומותר אדם להאכיל לחבירו שהוא מסופק בהם אבל הוא שהם ודאין אצלו אסור לאכול וסותמין היתר הספרים שאין לדרשן ברבים: