שלטי הגיבורים על קידושין יג:

ר"ח הביא ראיה מן הירושלמי מעובדא דר' יונתן שכפה את הבן לזון את האב וקאמר התם הלואי ברירא לן כל שמעתתא כהדין שכופין את הבן לזון את האב וכתב עליו הרא"ש שאין כ"כ ראיה משם דהתם בכותב נכסיו לבניו מיירי ואהכי מייתי לה בפרק נערה שנתפתתה ועוד הביא ראיה מההיא דתני רשב"י מצינו שהקפיד הקב"ה על כבוד אביו ואמו יותר מעל כבודו בכבודו הוא אומר כבד את ה' מהונך אם יש לך ממון חייב ואם לאו פטור בכבוד אב ואם כתיב כבד את אביך ואת אמך בין יש לו בין אין לו ואפילו הוא מחזר על הפתחים והא דקא אמרי' דקא מחזר על הפתחים לא שיכבדהו משלו דהא קי"ל משל אב אלא בגופו מכבדו ובטל ממלאכתו ומתוך כך מחזר על הפתחים: לשון ריא"ז ואי זהו כבוד מאכילו ומשקהו ומלבישו ומכסהו מממון האב ואע"פ שהוא מתבטל ממלאכתו אבל אינו חייב להאכילו משלו היה אביו עני והיה בידו ממון עניים כגון קופה של צדקה או מעשר עני מפרנס את אביו ממנו כשאר העניים ואם היה הבן עשיר כופין אותו לפרנס את האב משלו שהרי הוא חייב לעשות צדקה מממונו כמב"ה:

כתב הרא"ש בתשובה האב שצוה לבנו שלא ידבר עם פלוני שלא ימחול לו על מה שעשה לו עד זמן קצוב והבן היה רוצה להתפייס עמו אלא שחושש לצוואת אביו אין לחוש לצואתו שאסור לשנוא לשום יהודי אם לא שיראהו עובר עברה והאב שצוהו לו לשנוא לאו כל כמיניה להעבירו על דברי תורה: לשון ריא"ז אמר לו אביו השקני מים ויש עליו מצוה לעשות אם אפשר למצוה שתעשה ע"י אחרים תעשה המצוה ע"י אחרים וילך הוא בכבוד אביו ונראה בעיני שאם מתכוין אביו לזלזל במצות לא ישמע לו שאין אדם חייב על כבוד אביו ואמו אלא לעשות רצון קונו אבל אם רואה שדעת אביו לבטל רצון קונו חייב להוכיח את אביו דרך כבוד להחזירו מדעתו ואם אינו חוזר בו אינו חייב בכבודו ועל כזה נאמר ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך וכן אם אמר לו אביו לבנו כהן להטמא למתים כגון שהיה צריך להאכילו במקום טומאה או שאמר לו שלא להשיב אבדת אחיו אלא יתעסק בו או שאמר לו לחמר אחר בהמתו בשבת לא ישמע לו אע"פ שהוא מתכוין לכבוד אביו שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה' כלכם חייבים בכבודי וכן אם רואה אביו ואמו שהן בעלי דעות רעות ומצערין אותו יותר מדאי ישמט מלפניהם ויצא ומעשה בחכם אחד שהיתה לו אמו זקנה ואמרה לו עשה לי תכשיטין ועשה לה ואמרה תשיאני בעל אמר לה אני אחזר אחריו והיתה מצערתו יותר מדאי הניחה והלך לארץ ישראל:

לשון ריא"ז והאב שמחל על כבודו כבודו מחול ואם היו אביו ואמו מוזגין לו את הכוס יקבל מהן שרצונו של אדם הוא כבודו ואם היה אביו בן תורה יקבל מאמו ולא יקבל מאביו וכן הרב שמחל על כבודו כבודו מחול ואפילו נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול ומעשה ברבן גמליאל שהיה נשיא והיו החכמים מסובין בבית המשתה של בנו והוא עומד ומשקה אותם שכן מצינו באברהם שהיה גדול הדור כתוב בו והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו ואע"פ שלא נדמו לו אלא כערביים ואעפ"כ כשרבו מושיט לו ידו ראוי להדרו לעמוד מפניו:

ולדבר מצוה כבודו מחול כמו שעשה אגריפס המלך שעמד וקבל ספר תורה וקרא מעומד ושבחוהו חכמים אמרו על יהושפט מלך יהודה כשהיה רואה ת"ח היה עומד מכסאו ומחבקן ומנשקן וקורא להם רבי רבי מרי מרי ועליו נאמר ואת יראי השם יכבד ואינו ראוי לעשות כן אלא בצנעא אבל בפרהסיא אינו רשאי המלך לזלזל בכבודו וכן הנשיא ראוי לו לנהג נשיאתו ברמים ולזרוק מרה בתלמידים וכן צוה רבינו הקדוש לבנו בשעת פטירתו:

כתב סמ"ג כל שיבה דמיירי בישראל שאינו מוחזק רשע אבל במוחזק רשע שאת פני רשע לא טוב ומדפסק רבי יוחנן כאיסי דקא אמר כל שיבה במשמע למדנו שגם הלכה כרבי יוסי הגלילי דאמר והדרת פני זקן זה שקנה חכמה אפילו יניק וחכים ולא כת"ק דמצריך שיבה וקימה ומיי' נמי הכי פסק וכן הטור אמנם יש פוסקים כרבינו דפסק כת"ק: לשון ריא"ז חייב אדם לכבד תלמידי חכמים ולעמוד מפניהם שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן אין זקן אלא חכם כמו שכתוב אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו ותינוק חכם אין חייבין לעמוד מפניו:

כתב מיי' תלמיד היושב לפני רבו תמיד אינו רשאי לעמוד מלפניו אלא שחרית וערבית שלא יהא כבודו מרובה מכבוד השכינה והם דברי רבי אבהו דאמר אין תלמיד חכם רשאי לעמוד לפני רבו אלא שחרית וערבית שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים והרא"ש כתב כרבינו ולא הביא דברי רבי אבהו וסבירא ליה לרבינו דהלכה כרבי אליעזר שלא נתן קצבה לדבר וגם רבי עקיבא השוה מוראם למורא שמים דדריש את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים ואם אדם מקבל שכינה כמה פעמים ביום צריך לעמוד באימה ובמורא: