שלטי הגיבורים על כתובות ו:

כתב סמ"ג ופסקו ר"ת ור"י כר' נתן לפיכך אם אין לראובן נכסים והיו לו שטרי חוב על לוי ואמר לו שטר אמנה או פרוע הוא והודה לו ראובן אין משגיחין על הודאתו שמא קנוניא הם עושים לאבד זכותו של שמעון אלא ישבע שמעון ויטול מלוי כדין כל טורף שאינו נפרע אלא בשבועה ומיי' נמי פסק כר' נתן אכן רבינו יהונתן פסק דלית הלכתא כוותיה וכן פסק ר"ת תחלה אך שוב חזר בו וכ"כ הטור סי' פ"ו ואם אחר שנתחייב לוי לראובן בב"ד הלך ופרע לשמעון חייב לפרוע לראובן פעם אחר שכבר נתחייב לראובן בב"ד מת שמעון ונשארו יורשיו וטוען לוי פרוע הוא נשבעין היורשין שלא פקדנו אבא וגובין מלוי וחוזר ראובן וגובה מהם בשבועה אם היה חוב בשטר ואם לא רצו לישבע ואומרים יודעים אנו שפרוע הוא ה"ז משביעים היסת שהרי הוא טוען טענת ברי שירשו זה השטר מאביהם ויש לו זכות בו וי"א שנשבע ראובן שלא פקדנו שמעון המלוה השני וגובה מלוי ובעל העיטור לא כתב כן ונשאל להרא"ש מי אמרי' כל זמן ששמעון חייב לראובן כלום עבדו הוא ולאו כל כמיניה לגמול חסד בממון רבו והשיב הא לאו מלתא היא כי היה יכול ליתן מטלטלים לכל מי שירצה ולא נשתעבד לוי לראובן אלא אחר ההלואה אבל לאחר ההלואה שנשתעבד לוי לראובן בכל השעבוד שהיה לו לשמעון עליו לאו כל כמיניה דשמעון למחול לו ולהרויח לו הזמן:

כתב הטור ואם אומרים שבשעה שחתמו לא ידעו שהיה אמנה ואח"כ נתברר להם שהוא אמנה נאמנים ואם כתב ידם יוצא ממקום אחר בכל דבר אינן נאמנים ור"ן כתב דבמודעא נאמנים אפי' בכתב ידם יוצא ממקום אחר ומיי' והרא"ש כתבו כסברא ראשונה: לשון ריא"ז עדי שטר מכר שאמרו מודעא מסר לנו המוכר על המכר הזה לפי שאנוס היה במכירתו אינן נאמנים כדברי מז"ה לפי שלא היו רשאין לכתוב שטר המכר עד שלא יכתבו שטר המודעא תחלה ואינן נאמנין לומר שחתמו שלא כדין אע"פ שהשטר מתקיים על פיהם ול"נ שהרשות בידם לכתוב שטר המכר תחלה ואח"כ כותבין שטר המודעא מזמן ראשון קודם המכר שמעת שנמסרה להם המודעא הרי הוא כאילו כתובה ומונחת מאז ונאמנים לומר מודעא היו דברינו ולבטל שכר המכר אע"פ שחתימתן מתקיימת שלא על פיהם שהרי יכולין לכתוב המודעא עכשיו מזמן הראשון כמבואר בקונטרס הראיות:

כתב הרמ"ה בעד אומר היה תנאי ועד אומר לא היה תנאי אם על מטלטלי' מעידין נשבע הנתבע שבועה דאורייתא ע"פ העד האחד שאמר שלא היה תנאי ואע"פ שהעד האחר מכחישו לא אמרי' אוקי חד לבהדי חד דרחמנא הימני לחד לחייבו שבועה וכל מקום שהאמינה תורה ה"ל כשנים והאי דקאמר תנאי הוה ליה חד ואין דבריו של א' במקום שנים וכן הדין באחד אמר פרוע ואחד אמר אינו פרוע ע"כ וטור כתב איני יודע למה נחשוב דברי האומר שלא היה תנאי כשנים יותר מדברי האומר תנאי ונראין דברי רב מתתי' שכתב אע"פ שהלכה שעד א' אומר תנאי נאמן מ"מ כיון דרב נחמן מחייב שבועה אפי' היכא דליכא דררא דממונא משתבע ההוא דתנאי היה ובטיל לשטרא: לשון ריא"ז א' מן העדים אומר על תנאי היה ובטל השטר הזה והא' אומר לא היה שם תנאי והמכר קיים הואיל ומכחישין זה את זה הרי השטר בטל ונשבע הנתבע שבועת היסת כדין כל כופר ממון לחבירו כמבואר בקונטרס הראיות: