שלטי הגיבורים על כתובות סב.

כתב סמ"ג שרבינו שמשון בשם ר"י כתב דהא דאמרי' הכא דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום זהו בין במנה בין במאתים בין במזונות האשה והבנות בין במקום שכותבין בין במקום שאינן כותבין בין נקיטא כתובה בין לא נקיטא כתובה אי טעין ואמר פרעתי לא מהימן וכן השיב ר"י בתשובה וגם הא דאמרי' דכותבין שובר כך הלכה ואע"פ שיש להקשות מאביי שם בפ' גט פשוט לדבריו שבפ"ק דסוטה מ"מ כך הלכה כסתם תלמוד דגט פשוט דכותבין שובר ובספר חפץ כתוב שכך היה נוהג מר חפץ גאון שמביאין ב' או ג' כתובות מקרובותיה ונותנין כפחות שבהם:

אם נותנין לה מזונות בין בבית אביה בין בבית בעלה ואפי' לאחר שתינשא ונשבעת אע"פ שהיא נשואה ובעל התרומות כתב שאם נישאת שוב אינה נאמנת ואין נותנין לה אא"כ תביא עדים שלא קבלתה והרא"ש כתב כסברא ראשונה:

ונראה מדברי הרמב"ם שאין הוכחה משתיקה מחילה אלא לעיקר אבל לתוספת לא והרא"ש כתב שגם התוספת מוחלת אבל הנדוניא אינה מוחלת ואם יש לה עדים ממנה גובה אותה לעולם ודוקא באלמנה הויא שתיקותה מחילה כשאין כתובה בידה אבל גרושה גובה לעולם כשאר בע"ח: לשון ריא"ז אחר כ"ה שנה אינה גובה כתובתה הואיל ולא היתה ניזונית ושתקה כל זה הזמן כבר מחלה כתובתה והתוספת אבל הנדוניא הרי היא כמו חוב ואינה נמחלת בשתיקה כמו שביאר מז"ה לפיכך צריכה להזכיר כתובתה בתוך כ"ה שנה [ועי' תוס']: