שלטי הגיבורים על כתובות סא:

כתבו מיי' וסמ"ג וטור דהבת אצל האם לעולם אפי' אחר ו' שנים כיצד היה האב ראוי לצדקה מוציאין אותה ממנו בעל כרחו וזנים אותה אצל אמה ואפי' ניסת האם לאחר ובתה אצלה אביה זן אותה משום צדקה עד שימות האב ותיזון מנכסיו בתנאי כתובה והיא אצל אמה ואם לא רצתה אמה שיהיו בניה אצלה אחר שגמלתן אחד זכרים ואחד נקבות הרשות בידה ונותנין אותן לאביהן או משלכת אותן לקהל אם אין להם אב והם מטפלין בהם: י"א הא דאמרי' בת אצל האם היינו באלמנה דלא שבקינן לבת בהדי קרובי אביה אלא אצל אמה אבל בגרושה שבקינן לה אצל אביה והרמ"ה כתב שראה בתשובת הגאונים דה"ה בגרושה והביא ראיה ממתני' דהנושא את האשה סתמא קתני ומשמע בין גרושה בין אלמנה ועלה קתני למקום שהיא אמה לאשמועינן דבת אצל האם אפי' בבת גרושה נמי:

ואם גם ראובן אינו מוצא לטחון לדעת ר"י יכול לחזור בו מהשכירות אם אין שמעון רוצה ליתן לו דמים והרא"ש כתב אע"פ שראובן אינו מוצא למי יטחון אינו יכול לחזור מהשכירות וגם אין שמעון נותן לו דמים אלא טוחן לו כמו שהתנה:

וכתב הרמ"ה שאין טענה זו אלא כשאינן בניה כגון באשת אב או שלא הניח בנים אלא אחיו יורשין אותו אבל אם היא אמם אינה יכולה לטעון כך דגבי אמם ליכא למיחש להכי:

כתב ר"ח כגון הא דאמרן נר לא' נר לק' כל כי האי גוונא אין נותנין אבל כגון פת וכיוצא בו נותנין ואפי' בבית אביה וכ"ש נעלים ומלבושים וכיוצא בהם ע"כ ורבינו ברוך כתב שאינו מקבל עליו כך אלא כשהיא בביתו ולא בבית אחר שכך כתב את תהא יתבא בביתי וכו':