שלטי הגיבורים על כתובות נט.

מיי' כתב דוקא במנה ושדה סתם מעמידין אפוטרופא אבל במנה ושדה זו אין מעמידין אפוטרופא כיון שפירש המנה והשדה שוב אין לערער והרא"ש כתב כסברא ראשונה. שאלה להרא"ש ששאלת יורש שנתן נכסי מוריש לקטן ויצא שט"ח על המוריש מי נחתינן לנכסי קטן או לא תשובה אם השטר מקויים מורידין הבע"ח לנכסים ואם אינו מקויים אין מורידין שאין מקיימין שלא בפני בעל דין:

כתב הרמב"ן שאם לוו ב"ד או אפוטרופוס של יתומים לצרכן נזקקין לנכסיהם ומוכרים בלא הכרזה ונפרעין מהם בבינונית כמו משאר בע"ח וכן בי דינא דזבין דאחריותא איתמי אי טרפוה מהלוקח גובה בלא הכרזה ודינו כשאר בע"ח ולכל מילי דנזקקין לנכסייהו בין במנה ושדה זו בין מנה ושדה סתם מקבלין העדות בפני האפוטרופוס שהאפוטרופוס הוא הבעל דין וכן עדי צוואה מקבלין אותם בפני האפוטרופוס ור"י פי' דאפי' לוה האפוטרופוס לצרכם אין נזקקין לנכסיהם והרא"ש הסכים לדברי הרמב"ן דכל מה שעשו ב"ד או אפוטרופסין לצרכן נזקקין לנכסיהן ומקבלין העדות בפני האפוטרופא אבל לוו הם בעצמם אין נזקקין לנכסיהם עד שיגדלו ולא מעמידין אפוטרופא לקבל העדות ובעדות צואה כתב ג"כ שאין מקבלין אותן בפני האפוטרופא:

והא דקאמר נמצאת שדה שאינה שלו נזקקין מיירי בשנתקבל העדות בחיי אביהם דאין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין ובפני יתומים כשלא בפניהם דמי כדמוכח בהגוזל גבי בר חמוה דר' ירמיה כתב הרמב"ן ז"ל שאם לוו בית דין או אפוטרופוס לצרכי יתומים נזקקין לצרכיהן כשהן קטנים דלמאן דאמר משום צררי ליתא וכן למ"ד פריעת בע"ח מצוה ויתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו כיון דאפוטרופוס לוה עליה דידיה רמיה למהוי הן שלו צדק ולא מצרכי רבנן למהוי מאן דמפקח על עסקי יתומין לוה רשע ולא ישלם וכ"ש ב"ד עצמם שלוו לצרכם וכן נראה שנפרעין במילי דידהו מן הבינונית דהא דקאמר אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית היינו במילי דאבוהון ור"י ז"ל פי' דאין נזקקין לנכסי יתומים אף במלוה הבאה ע"י עצמן משום דאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין והאריך בראיות והסכים הרא"ש לדעת הרמב"ן ז"ל ובעדי צוואה נראה כדברי הראב"ד ז"ל דאין מקבלין עדות בפני האפוטרופוס:

לשון ריא"ז ומז"ה אומר שהשניה גובה מבעלה נכסי צ"ב אע"פ שאינן בעין ואינה גובה נכסי מלוג ואע"פ שהן בעין ואין שיטת התלמוד כדבריו כמבואר בקונט' הראיות:

ולא תימא הא דאין לשניה מזונות היינו לאחר מיתה דהוי תנאי כתובה אבל מחיים דלא הוו מזונות תנאי כתובה אית לה דהשתא אלמנה לכה"ג דאית לה מזונות לאחר מיתה לית לה מחיים דלמא תתעכב גביה כדאיתא בפ' יש מותרות כ"ש שניה דלית לה לאחר מיתה דגם מחייס לית לה ולא תימא נמי לית לה מזונות מחיים אבל לאחר מיתה אית לה כמו אלמנה דהא בהדיא קתני בפ' יש מותרות אלמנה יש לה מזונות שניה לית לה מזונות הלכך אין לה לא מחיים ולא אחר מיתה: