שלטי הגיבורים על כתובות נח:

וכאשר יורידו המלוה לקרקע שמצא ללקוחות שמין לו הקרקע כפי שיעור חובו ושמין אותה כפי מה ששוה עתה ומכריזין עליה ל' יום כמו שעושים כשיורדין לנכסי יתומים ודנין לענין טעות אם טעו כמו שדנין לגבי יתומים ומיי' כתב שאם טעו בכל שהוא מכרן בטל לפי שהם כשליח לטורף וללוקח ויש להם רשות לתקן אבל לא לעוות ומסתברא שאין לחלק בין יורש ללוקח ואם לא מצאו שם לוקח נחליטוהו למלוה כמו ששמו אותה כתב ה"ר יונה אם יבא שום אדם בתוך ימי ההכרזה ויעלה הקרקע יותר מאשר שמוה ב"ד והמלוה רוצה ליקח הקרקע צריך לקבלו באותו עלוי שהשומא וההכרזה לתועלת הלוה שאם ימצאו מי שירצה ליתן בה יותר הרי טוב ואם לאו יקחנה הוא באותה שומא אבל אם הלוקח בעצמו רוצה לעלות השומא ששמו ב"ד כדי שישאר הקרקע בידו אין שומעין לו כי בודאי לתועלתו הוא מכוין שאומר מה אני חושש שאוסיף ותשאר הקרקע בידי כי אח"כ אחזור ואקח הכל מן המוכר הלכך בשביל העלוי שלו לא נתבטל שומת ב"ד ששוה לרובא דאנשי ורב האי כתב אם בע"ח ולוקח באין להוסיף כל א' על חבירו נותנין הקרקע לאותו שמוסיף יותר וזה נראה כחולק על ה"ר יונה וכתב הרא"ש שאינו חולק שדברי רב האי כשאחד מוסיף עד כנגד כל דמי החוב אבל אם רצה הלוקח להוסיף מענו על שומת ב"ד ולא יהיה כל החוב פרוע בהא אזלינן בתר שומת ב"ד כדברי ה"ר יונה ואם יאמר המלוה אקבל הקרקע בכל חובי בלא שומת ב"ד והלוקח אומר לא כי אלא ישומו אותה ב"ד ואני אתן כפי אשר ישומו אותה ב"ד אין שומגיין ללוקח:

והיכא שמת הלוה והניח יתומים קטנים ויש למלוה ערב וכתב מיי' נזקקין לנכסי ערב אע"פ שהיתומים קטנים ולא אמרי' סוף סוף ערבא בתר יתמי אזיל ונמצא נזקקין לנכסי קטנים שהרי אין הערב יכול לגבות מהן עד אשר יגדלו וכיון שאינן פטורים אלא בעודם קטנים ולכשיגדלו יתחייבו נמצא שבני חיובא נינהו אלא אריא דרביע עלייהו והרי זה כמלוה שתבע ללוה ונתחייב לו בדין ואין לו במה לפרוע שגובה מן הערב והרמב"ן כתב שאין נפרעין מן הערב אפי' הוא קבלן והרא"ש חלק בין ערב לקבלן וכתב שאין נזקקין לנכסי ערב אפי' שאומר ממי שארצה אפרע דנכסי דאיניש אינון ערבאין ביה וכאילו אמר על מנת שאפרע מן הנכסים אם ארצה ואפ"ה אינו נפרע מן היתומים קטנים כיון שאינו יכול לתובען בעודן קטנים וה"ה נמי אם אמר ממי שארצה אפרע הואיל ויש נכסים ללוה וצריך לתבוע ללוה תחלה לא יפרע מן הערב אבל בקבלן יפרע מן הקבלן והוא יפרע מהיתומים לכשיגדלו: לשון ריא"ז אין ב"ד נזקקין לנכסי יתומים עד שיגדלו אא"כ היה עליהן חוב של עובדי כוכבים שהריבית אוכלת בהם ואם לא היה להם לפרוע כתובת אשה בין שהיא אלמנה בין שהיא גרושה כדי שיהיו לה מעות ויהיה לה חן להנשא לפיכך אם נישאת תחלה ואח"כ באת לגבות כתובת' מנכסי יתומים אין ב"ד נזקקין להם עד שיגדילו שהרי כבר נישאת ואינה צריכה חן וכ"כ מיי' ונראה בעיני שאם נשאה על דעת אותן המעות שיש לה לגבות מן היתומים ב"ד נזקקין לה לגבות כתובתה מהן שאל"כ בעלה מגרשה מפני שהטעתו והרי היא צריכה חן ויש מן הגאונים שאמרו שאין ב"ד נזקקין לנכסי יתומים לצורך כתובת אשה אלא כשישארו הנכסים ליתומים אבל אם לא ישארו להם אין נזקקין שלא אמרו להזקק לכתובת האשה משום חן האשה אלא מפני זכות היתומים לפי שאלמנה ניזונית מנכסיהם ואם לא ישארו להם נכסים אין כאן זכות היתומים ואין שיטת התלמוד כדבריהם.