שלטי הגיבורים על כתובות מ.

ולדעת רבינו הסכים הרא"ש והראב"ד כתב בזה שאין מוציאין אותו מידו ומיי' כתב דאפי' בשאר מטלטלין שהניח אחיו משתמש בהן כמו שירצה ואינה יכולה לעכב עליו כיון שאין הכתובה נגבית ממטלטלי אלא מתקנת הגאונים אין כח בתקנה זו למונעו מנכסי אחיו ולאסרו באחריות זו שלא ישא ויתן בהם ע"כ: לשון ריא"ז הרי שהיה נושה באחיו ומת והרי אשתו זקוקה לו וחלץ לה ובאה לגבות כתובתה ממנו אינה יכולה לגבות מאותו המנה שהיה חייב זה לאחיו ונראה בעיני לפי תקנת הגאונים שתקנו לגבות האשה כתובתה מן המטלטלין של יורשין אינה יכולה לגבות מן היורש החי כתובת בעלה שהחוב שלו אינו בעין כשאר המטלטלין היה לו לבעלה מלוה או פקדון ביד אחרים אע"פ שהמטלטלין אינן משתעבדין לכתובת אשה גובה מהם כתקנת הגאונים אבל מן החוב של יורש אינה גובה אפי' לפי תקנת הגאונים כמבואר בקונט' הראיות:

תימא הא אמר שמואל המוכר שט"ח לאחרים דאפי' יורש מוחל והלא זה היבם יורש הוא לאחריני מצי מחיל כ"ש לדידיה וי"ל כיון דנשתעבד מקודם לכתובת אשתו אלים שעבודא ולא מצי מחיל דכל היכא דחב לאחרים לא מצי מחיל מדר' נתן כדאמר לעיל בפ"ב ודוקא גבי מוכר שט"ח יכול למחול שזה המוכר לא נשתעבד מעולם לזה הלוקח ואין המכירה מועלת אלא לענין שלא יוכל לומר לאו בעל דברים דידי את:

תמה הראב"ד איך הביאה ריא"ף ז"ל ברייתא זו לפסק הלכה הא אמרי' דזו אינה משנה ולא עבדינן תרי חומרי בכתובה ואי משום דתקינו רבנן בתראי דכתובה גבי ממטלטלי מי עדיפא תקנתא דבתראי ממלתיה דר"מ דאמר מטלטלי משתעבדי לכתוב' ואפ"ה אמרי' דוקא במטלטלי דאיתנהו בעין ברשות היורשין אבל מלוה דאיתא ברשות אחרים לא מפקינן מלוה בעל כרחו ויהבינן לאשה בכתובתה מדר' נתן דלא מחמרינן תרי חומרי בכתובה וכ"ש שהיורש גופיה הוא הלוה דלא כייפינן ליה למפרע להנהו זוזי והשיב עליו הרא"ש ז"ל וע"ש באורך:

לשון ריא"ז הניח אחיו פירות המחוברים לקרקע הרי הן כולן מיוחדין לכתובת היבמה ואע"פ שנגמרו אחר שיבמה היבם וילקח בהן קרקע שיהיה מיוחד לכתובת היבמה כשאר הקרקעות של מת והיבם אוכל פירות: