שלטי הגיבורים על כתובות לט.

ואם אינו מקבלן עליו באחריות אז נקראין נכסי מלוג ואם פחתו או הותירו או נגנבו או נאבדו אז הכל באחריותה ופי' ר"י אם פשע בהו ונאבדו בפשיעה פטור שהיא עמו במלאכתו ופשיעה בבעלים פטור כתב רבינו אפרים דנכסי צ"ב לא מחייב בסתמא באחריותן עד דשיימינהו עליה בדמים קצובים בד"א בסתמא באחריותן אבל קבל אחריותן בפירוש אע"ג דלא שיימינהו עליה חייב באחריותן וב"ה כתב כתבינהו בכתובה אע"ג דלא כתב אחריות כמאן דכתיב מפורש דמי אע"ג דלא שיימינהו ובשניהם אוכל פירותיהן ומשתמש בהן כל זמן שהיא עמו לפיכך אם שום אדם מחזיק בשלה ובא הבעל להוציא מידו א"צ הרשאה ממנהדמיגו דנחית לפירא נחית לגופא:

לשון ריא"ז האשה שתובעת גירושין מבעל רואין אם היא תובעת בדין כגון אלו שכופין אותן להוציא הרי היא כמי שגרשה בעלה מרצונו ואמרינן מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל ואם תובעת גירושין שלא כדין אע"פ שכופין הבעל להוציא בתקנת הגאונים לא יפסיד הוצאותיו אלא הרשות לעגנה עד שתתן לו כל הוצאותיו שהוציא יותר ממה שאכל ע"פ שבועתו כמבואר בקונט' הראיות:

הכניסה לו ב' שפחות יכול ליחד אחת מהן לאשה שיש לו שתשמשנה לדעת מיי' אפי' בבית אחר שכתב ז"ל יש לבעל לכוף מקצת עבדי אשתו ואמהותיו שישמשו אותו בבית אשה אחרת שנשא בין היו מנכסי מלוג בין היו מנכסי צ"ב אבל אינו יכול להוליכה לעיר אחרת שלא לדעת אשתו אבל לפי' רשב"ם אינו יכול להוציאה מן הבית אלא באותו בית יכול ליחדה שתשמש לאשתו אחרת ולזה הסכים הרא"ש: לשון ריא"ז האשה שהכניסה לבעלה עבדים ושפחות של נכסי מלוג ולו אשה אחרת רשאי הבעל להעמידם לשמש לפני אשתו האחרת והוא שיהו משמשין גם לאשתו הראשונה כדי צרכה שיגיע לה ריוח משבח נכסיה:

כתב רבינו האי אם הקרקע רחוק ומכרו לפירות מכור כיון שהוא רחוק ואינו יכול להביא הפירות לבית גם מעיקרא ליכא ריוח ביתא ואע"פ שאם היה מוכר פירות בכל שנה ושנה [היה לו ריוח בית בדמים כיון שהוא רחוק ממנו וצריך להוציא יציאות ולטרוח בכל שנה ושנה] טוב יותר למכרו לפירות:

עיין פרק החולץ. לשון ריא"ז היבמה אין לה רשות לגבות כתובתה מנכסי בעלה עד שלא תחלוץ מן היבם לפי שעדיין יש ליבם בה קצת אישות כל זמן שלא תחלוץ ממנו ונראה בעיני שאם נתן לה היבם גט ופסלה עליו או שנפסלה עליו בענין אחר אע"פ שצריכה עדיין להפטר ממנו בחליצה הואיל ואינה ראויה לו גובה כתובה מנכסי בעלה ויש מן הגאונים אומרים שאף המניקה שמת בעלה אינו ראוי לגבות כתובתה כל ימי הנקתה שאינה ראויה להנשא ואין אני קורא בה כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי ולפי דבריהם אף כל אשה שצריכה להמתין ג' חדשים אינה יכולה לגבות כתובתה תוך ג' חדשים ול"נ שכל אשה ראויה לגבות כתובתה מיד כשתתאלמן או תתגרש אלא אם זקוקה וכ"ש במקום שכותבין בכתובותיהן כשתחפוץ להנשא לאיש אחר או לצאת כמו שאנו כותבים:

עיין פרק החולץ. לשון ריא"ז שומרת יבם שמתה היבם יורש כל דיני כתובתה שהם מנה מאתים והתוספת שלא יגבו אותם יורשי האשה מנכסי המת והוא חייב בקבורתה ויורשי האשה יורשין כל נכסי מלוג שלה והוא שנפלו לה בירושה כשהיא שומרת יבם אבל לא שנפלו כשהיא תחת בעלה וכן כל נכסי צאן ברזל היבם יורש אותם כדברי מז"ה ולי נראה שאף הנכסים שנפלו לה כשהיא תחת בעלה יורשי האשה יורשין אותם ונכסי צאן ברזל חולקין מחצה ליבם ומחצה ליורשי הבעל כמבואר בקונטרס הראיות: