שלטי הגיבורים על כתובות לו.

וכן פסק סמג דאין כופין אותו להוציא אלא אם רצתה תשב עמו כדין כל אשה המורדת ואין כופין בנולדו באיש מומין אלא באותן המומין השנויים שכופין להוציא ויתן כתובה ואם רצתה תשב עם בעלה חוץ ממוכה שחין: לשון ריא"ז היתה תובעת גירושין דרן אותה כמורדת:

כתב הטור אבל נסתמו שתי עיניו או נקטעו שתי ידיו או שתי רגליו כופין אותו להוציא וליתן כתובה: שאלה להרא"ש באיש המשתטה מדי יום יום ואומרת אשתו אבי עני הוא ומחמת דוחקו השיאני לו וסבורה הייתי לקבל ואי אפשי לקבל כי הוא מטורף ויראה אני פן יהרגני בכעסו אין כופין אותו לגרש שאין כופין אלא באותם שאמרו חכמים שכופין וששאלת אשה שיראה מבעלה שילך לארץ אחרת ושואלת שיגרשנה או שישבע שלא ילך תשובה אם ידוע שדעתו לילך ישביעוהו שלא ילך או יכפוהו שיגרשנה לזאת קודם שילך וששאלת מי שטוענת שיכפוהו לבעלה שיגרשנה מפני שהוא מוכתב למלכות והוא בורח ממקום למקום ואינו רשאי לעמוד במקום אחד מפני סכנת נפשות תשובה דבר זה תלוי בחקירת הדיינים אם הדבר ידוע שאינו רשאי לעמוד במקום שנשאה מפני סכנת נפשות אין לך טענה גדולה מזו כיון שאינו רשאי לישאר אצלה והיא אינה חייבת לילך אחריו לארץ אחרת וכופין אותו לגרשה ואם רשאי להיות בעירו אע"פ שהוא מוכתב למלכות בעיר אחרת אין כופין אותו להוציא:

לשון ריא"ז התנה עמה לקבל הרי זו מקבלת על כרחה ואם לא התנה עמה אינה מקבלת ואע"פ שהיתה יודעת בהן מתחלה לפי שיכולה לומר סבורה הייתי לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל ויוציא ויתן כתובה כדברי מז"ה [ואם אומר] ידעה בהן בתחלה הרי כבר נתרצית וכמי שהתנה בפירוש הוא דומה ואם תובעת גירושין תצא בלא כתובה כב"ה:

אבל בנשים ריח החוטם אינו מום דהאיש שהוא חזק יכול לסבול יותר מן האשה: והרב ברוך אומר אדרבה מדתנן האיש שהיו בו מומין אין כופין אותו להוציא ש"מ דיכולה האשה לסבול מה שאין האיש יכול לסבול דהא בכל דהו ניחא לה והא דלא קתני לעיל ריח החוטם גבי מומי אשה י"ל כיון דתנא ריח הפה כ"ש ריח החוטם דקשה מריח הפה דהא אפשר דנקיט פילפלא בפומא מה שאין כן הכא:

וכן פסק מיי' וטור א"ה סי' קנ"ד פליג ופסק כרב:

וכן פי' [רש"י] כשנשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה ב"ד היו כופין אותו להוציא ור"ח כתב כל היכא דאמרו רבנן יוציא ויתן כתובה לא היו כופין אותו להוציא אלא אומרים כבר חייבוך חכמים להוציא ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריינא אבל לכפותו בשוטים לא אם לא כמפורש בו שכופין אותו להוציא כגון הנושא בעבירה והאומר איני זן ואיני מפרנס וכתב הרא"ש דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים כדי שלא יהא גט מעושה כתב סמ"ג דמן ירושלמי אין כופין אלא במקום ששונין בו אבל אומרים לו חכמים חייבוך להוציא ואם תעבור יקראוך עבריין: לשון ריא"ז ב"ד היו כופין אותו ומכריחין אותו בין בנדוי ושמתא בין במיני יסורין עד שישמע לדברי הדיינים: וכתב במרדכי מיהו בכל הני דלא קתני כופין אלא יוציא ויתן כתובה לא היו כפינן אלא בדברים בעלמא ולא בשמתא דשמתא חמירא מנגידא אבל הרב הכהן אומר בשם ר"ת דנוכל לעשות שנקבל עלינו בגזירה שלא לישא וליתן עמו עד שיתן גט אבל לנדותו לא וכן עשה ר"ת מעשה שלא היה מאותן שכופין להוציא ונדוהו עד שנתן גט ופסל אותו הגט וצוה לעשות אחר: