שלטי הגיבורים על כתובות לה.

והא דקי"ל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובועל לשם קדושין משמע מתוך פי' רש"י דקדושין גמורין הם ואם קדשה אחר אינה צריכה גט משני וכן מסתבר דהא בקטנה שאין בעילתו בעילת זנות ממש דהא אשתו היא מדרבנן ואפ"ה אמר רב דבועל לשם קדושין גמורין ואינה צריכה גט משני כ"ש הכא דהוה ביאה ממש דבועל לשם קדושין גמורין דצריכה גט: וראיתי מן הגדולי' שדקדקו מדאמרי' המקדש על תנאי ובעל צריכה גט משמע שצריכה גט להוציאה מן הספק וכן מדקאמר ולא היה כח ביד חכמים להוציאה בלא גט משמע שנסתפקו בדבר ומספק לא רצו להתירה וראוי להחמיר להצריכה גט משניהם ובקטנה אדם יודע שאין בקדושי קטנה כלום ומיד כשגדלה הוא בועל לשם קדושין גמורים אבל הכא הויא ספיקא שמא היה סבור שתנאו קיים ולא נזכר לבעול לשם קדושין והא דאמרי' דבועל לשם קדושין היינו בדאיכא עדי יחוד דאמרי' הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה:

כתב הרא"ש מדלא הביא רב אלפס המקדש במלוה ובעל משמע דס"ל דאינה צריכה גט לפי שאין הכל יודעין שהמקדש במלוה אינה מקודשת הלכך אינו בועל לשם קדושין כתב בה"ג המקדש במלוה ובעל צריכה גט וכ"כ הרמב"ן וכן ראוי להחמיר:

כתב הטור ואם אין לה ראיה תצא בלא כתובה ואפי' הקדושין צריכה להחזיר ואם לא נמצאו עד אחר שכנסה אז האב נאמן ועל הבעל להביא ראיה שהיו בה קודם שנתארסה אבל אם הביא ראיה שהיו בה מומין בבית אביה לאחר שנתארסה לא מהני ליה בד"א שעל האב להביא ראיה בנערה אבל בוגרת אפי' היא בבית אביה על הבעל להביא ראיה: נמצאו בה מומין שבודאי היו קודם כגון אצבע יתירה וכיוצא בו על האב להביא ראיה שידע בהן הבעל ונתרצה או שחזקתו שידע בהן הבעל ואם לאו תצא בלא כתובה: לשון ריא"ז נמצאו מומין הידועים שעד שלא תתארס היו בה כגון שהיתה אצבע יתירה וכיוצא בה והיתה טוענת שידע הבעל במומין הללו ונתפייס בהן עליה להביא ראיה ואם לא הביאה ראיה תצא בלא כתובה וכן במומין שהאשה נאמנת עליהן לומר שמשנתארסה נולדו בה כמו שביארנו אם הביא הבעל ראיה עליהם שעד שלא תתארס היו בה המומין הללו תצא בלא כתובה ואין האשה נאמנת לטעון שכבר ידע בהם ונתפייס עליהם ואפי' אם נכנסה לחופה ונבעלה כבר שחזקה היא שאין אדם מתפייס במומין: ונראה בעיני שאם לא מצא הבעל עדים שעד שלא תתארס היו בה המומין הללו אלא מצא עדים שלאחר שנתארסה היו בה המומין הללו קודם הנשואין או שהודתה היא בדבר אע"פ שחייב ליתן לה כתובה אינו נותן לה תוספת שהרי לא נתחייב בתוספת אלא בשעת הנשואין והרי בטעות נתחייב בה שאילו ידוע מומיה לא היה כונסה.

וכתבו הגאונים אפי' הוא גר שאין לו קרובים בעיר אי אפשר שלא יהיה לו רעים ומיודעים ובודק ע"י נשותיהן ומיי' כתב דוקא שיש לו קרובים שאין מוציא מה שבלבו מאלו הדברים אלא לקרוביו ועוד שאין דעתו סומכת אלא לדברי קרוביו והרא"ש כתב כדברי הגאונים: ודוקא בעיר שדרך הבנות לצאת מבית אביהן ולרחוץ במרחץ ביום אבל במקום שאין דרך הבנות לראותן חוץ ואף למרחץ אינן הולכות אלא באישון לילה ואפילה כמו בספרד אף על מומין שבגלוי יכול לטעון: לשון ריא"ז אם היה מרחץ באותה העיר אף במומין שבסתר אינו יכול לטעון לפי שכל הנושא אשה הוא בודקה ע"י שכנותיו או ע"י מיודעיו כמו שנאמר טוב שכן קרוב מאח רחוק כמבואר בקונטרס הראיות: