שלטי הגיבורים על כתובות לג.
Shiltei HaGiborim on Kesubos 33a (Shiltei HaGiborim on Ketubot 33a) · שלטי הגיבורים על כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →ואם רצה הבעל לקיימה מבעיא התם אם יכול לקיימה ואם לאו ולא אפשיט ולא כייפינן ליה להוציא ומיהו מצוה לגרשה כך כתב הראב"ד ז"ל: כתב מיי' ומ"מ לא אבדה כתובתה אא"כ יש עדים שהתרה בה תחלה ועברה על התראתו ואם אין עדים תשבע שהוא כדבריה ואם רצה לקיים אותה אח"כ אין כופין אותו להוציאה ומ"מ מצוה עליו שיוציאנה כתב מיי' אע"פ שלא הוציאה אין לה כתובה שכתובה תקנת חכמים היא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולא הקפידו אלא על בנות ישראל הצנועות אבל הפרוצות אין להן תקנה אלא תהא קלה בעיניו עברה בינה לבינו וידע שהיא עוברת על דת והתרה בה בלא עדים וחזרה ועברה הוא טוען שעברה והיא טוענת שלא עברה או לא התרה כי אם רצה להוציאה יתן כתובה אחר שתשבע שלא עברה אחר ההתראה שאם תודה שעברה אחר ההתראה אין לה כלום ע"כ: לשון ריא"ז וכל אלו הנשים צריכות התראה בפני עדים להפסידה כתובתה כמו שמבואר במס' סוטה ונראה בעיני שאין צורך להתרות בהן ולהודיען שמפסידות כתובתן אלא אפי' אם התרו שלא ינהגו כמנהגות הרעות הללו והן מחזיקות ברשען יוצאות בלא כתובה ובלא תוספת כמבואר בק"ה: מעשה בא ליד מהר"ם ז"ל בראובן שהביא עדים שעברה על החרם אחר שהתרה בה והיא גם היא הביאה עדים שגם הוא עבר על החרם ופסק שאינו יכול להוציאה בלא כתובה דטעמא מאי אמור רבנן נודרת ואינה מקיימת יוצאה בלא כתובה דמצי למימר אין אשה אלא לבנים ובעון נדרים בנים מתים וכיון שגם הוא עובר חרמות ההוא גברא לא בעי בני ואין טענתו טענה אבל עדים המעידים על האשה שעוברת על שאר דת משה ויהודית אע"פ שהוא עובר חרמות החשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל התורה כולה ויכול להוציא בלא כתובה בעל כרחה:
לשון ריא"ז היו עליה שאר נדרים אע"פ שהתנה בעת שנשאה ע"מ שאין עליה נדרים לא היה דעתו אלא על הנדרים הללו שאין אדם קופד על שאר הנדרים ויש לה כתובה ותוספת אא"כ אמר ע"מ שאין עליה שום נדר כמבואר בק"ה.
כתב מיי' המקדש על תנאי וחזר בו אחר כמה ימים ובטלו הרי זו מקודשת סתם אע"פ שבטל בינו לבינה שלא בפני עדים בטל התנאי וכן אם התנאי מן האשה אם בטלה אותו בינו לבינה אח"כ בטל לפיכך המקדש על תנאי וכנס אח"כ סתם או בעל סתם צריכה גט אע"פ שלא נתקיים התנאי שמא בטל התנאי כשבעל או כנס וכ"כ הר"ם נרבוני בעל מנת שאתן לך מאתים זוז אם אמר המקדש שאינו רוצה לקיים תנאו לעולם אין כופין אותו לקיימו אלא קדושיה בטל וא"צ גט ומ"מ בעל נפש לא ישאנה בלא גט שמא אח"כ יאמר לקיים התנאי לקלקל השני ואם אמר שעדיין רוצה לקיים אין יכולין לכופו כל י"ב חדש כדין זמן שנותנין לבתולה ומי"ב חדש ואילך כותבין עליו איגרת מרד ואם מת קודם שיקיים התנאי אפי' חליצה לא בעי' ואם מחלה היא התנאי בחיי המקדש גמרו הקדושין מיד כאילו קיימו: