שלטי הגיבורים על כתובות ל.

סמ"ג כתב בשם ר"ח ששמין האב לגרע כחה ליתן לה פחות מעישור נכסים אבל לא ליפות כחה ליתן לה יותר מעישור נכסים שחושבין עבורי אחסנתא וכן היא מסקנת הרא"ש והגאונים ומיי' כרבינו. וכתב הראב"ד אפי' לא הניח אלא שיעור מה שנתן לראשונה ב"ד אומדין דעתו שיתן לשניהן כל מה שהניח והוא יטרח לחזור אחר נכסים אחרים וכופין ג"כ את היורשין ליתן לה כולו ואם לא השיא שום אחת אומדין דעתו כמה היה נותן אילו היה חי לפי עשרו ולפי כבודו ולפי ותרנותו וכך יתנו לזאת אם היה עשיר והעני או ותרן ונשתנה דעתו אומדין אותו כפי ממונו ודעתו האחרון ואם אין יודעים לשער דעתו יתנו לה עישור הנכסים כתב רבינו ברוך קצרו של דבר לא יהבינן עישור נכסים אלא היכא דלא אמדיניה לאב שלא גדל בינותינו ולא הכרנו בו אם הוא ותרן או קמצן אבל היכא דאמדיניה לא יהבינן לה עישור נכסים אלא שמין באב: לשון ריא"ז מת האב חייבין הבנים ליתן נדוניא לבת כפי דעתו שלאב ואם השיא האב אחת מהן בחייו נותנין הבנים לשניה כפי מה שנתן האב לראשונה בין יותר מעישור בין פחות מעישור ומז"ה אומר שאם נתן לראשונה חצי ממונו אין נותנין גם לשניה שאין לה ליטול יותר מן הבן ואני אומר שאחר דעתו של אב אנו הולכין ואע"פ שלא ישאר לבן כמבואר בקונטרס הראיות:

כתב הרמ"ה דאירוסין בנערות חשיבי כנשואין ואם פוסקין לה מזונות צריכה למחות וכן נראה דעת התוס' כתב הר' יונה הא דבוגרת לא הפסידה עישור נכסים אם מחתה היינו דוקא כשבגרה אחר מות האב אבל אם בגרה בחיי האב אין האחים חייבים להשיאה שלא תקנו עישור נכסים אלא במי שמת והניח בנות קטנות מפני שאמדו חכמים דעתו של אדם שאינו מניח בת בביתו עד שתבגר אבל זאת שבגרה בחיי האב כיון דאשתהי אשתהי ומיי' כתב דאפי' בגרה בחיי האב לא אבדה אם מחתה או אם נתנה לה מזונות והרא"ש כתב בתשובה כדברי הרב ר' יונה: