שלטי הגיבורים על כתובות ב.

וכתב מיי' וכן אם העיד עליו עדים וקנו ממנו שהוא חייב לה מאתים או ק' ה"ז מותר עד שיהיה לו פנאי לכתוב לה:

לשון ריא"ז אבל הכונס את הבתולה חייב לשמוח עמה ז' ימים ומשה תיקן להם לישראל לעשות כל אדם לאשתו ז' ימי משתה בין שהיה בחור בין שהיה אלמן כמו שמבואר בתלמוד א"י:

כתב רב אחאי דברכת אירוסין בי' והר' שמואל הנגיד נחלק עליו ואמר שא"צ י' אלא לברכת חתנים בלבד שלא הוזכרו י' אלא בה ועוד הרי קדושין בפני ב' ואתה מצריך י' וכתב הרא"ש ול"נ דברי רב אחאי דלמאי דילפי' מבועז הרי בועז עשה גם ברכת אירוסין בעשרה ולמאי דילפינן ממקהלות גם ברכת אירוסין על עסקי [מקור בא] דא"א לישא בלא ברכת אירוסין ודי בשנים לקדושין ובברכות צריך י' ויש שכתבו שצריך לברך ברכת אירוסין קודם קדושין דכל הברכות כולן מברכין עובר לעשייתן ויש שכתבו שצריך לעשות אחר האירוסין דלמא הדרה בה האשה והויא לה ברכה לבטלה ועוד שבכל המצות לפי שמזכירין עשיית המצוה מברכין עליהן קודם לעשייתן אבל כאן אין מברכין אשר קדשנו לקדש אשה וכיון שאין מזכירין עשיית המצות א"צ לברך עובר לעשייתן: ואין מברכין אותה אלא במקום חופה וכתב הרא"ש [בפ"ב דסוכה] וז"ל וצריך לדקדק מה נקרא חופה אם במקום שמברכין ברכת נשואין דהיינו תחלת הנשואין ולהכי קרי ליה חופה א"א לומר כך שלפעמים מברכין אותו ברחוב העיר כשהעם מרובין אלא מקום עיקר ישיבת החתן והכלה קרי חופה ולא מקום העשוי לאקראי בעלמא ושם מברכין ברכת חתנים כל ז' ונוהגין באשכנז שעושין אפריון למושב החתן והכלה והוא נקרא חופה ושם מברכין ואם יצא משם לאכול בבית אחר ודעתו לחזור אח"כ לחופתו אין לברך שם ז' ברכות אבל הולך לגמרי לבית אחר וכל החבורה עמו ונעשה אותו הבית עיקר גם שם נקרא חופה ומברכין שם ברכת חתנים וכן לפעמים שהולכים משם החתן והכלה לעיר אחרת צריך לברך שם ברכת חתנים וי"א שאם אוכלים בשנים או בג' בתים שאין מברכין ברכת חתנים ולא שהשמחה במעונו אלא בבית החופה שאין שמחה אלא בחופה ול"נ שאם יש שמש שמשמש בכל הבתים השמש מצרפן ומברכין בכולן ז' ברכות והר"ר יחיאל אומר בשם מהר"י שאפי' אין שמש כיון שהתחילו לאכול עם אותם של החופה כולם חשובים כאחד לשמחה ומברכין ברכת חתנים כיון שאוכלין מסעודה שתקנו בחופה וכן עמא דבר ע"כ:

והאידנא אין נוהגין לארס אלא בשעת חופה הלכך מברך ברכת אירוסין וברכת נשואין יחד זה אחר זה וצריך כוס לכל א' וא' וכתבו התוס' לפי שאין עושין מצות חבילות אין מברכין בהמ"ז וברכת חתנים על כוס א': כתב מיי' המארס ובירך ברכת חתנים ולא נתייחד עמה בביתו עדיין ארוסה היא שאין ברכת חתנים עושה נשואין אלא כניסה לחופה אירס ונכנסה לחופה ולא בירך ברכת חתנים הרי היא כנשואה גמורה וחוזר ומברך אחר כמה ימים ע"כ:

מיי' כתב דכל המקדש אשה בין ע"י עצמו בין ע"י שליח צריך לברך קודם הקדושין או הוא או שלוחו כדרך שמברכין על כל המצות ואם קידש ולא בירך לא יברך אחר קדושין שזו היא ברכה לבטלה מה שנעשה כבר נעשה וסמ"ג כתב דדוקא בארץ המערב שרגילין שהמקדש אשה הוא המברך ברכת אירוסין קודם שיקדש אבל במלכיות אלו אין המקדש עצמו מברך אלא אחר ולכך נהגו שאין מברכין עד אחר קדושין והרא"ש כתב יש שכתבו שצריך לברך ברכת אירוסין קודם הקדושין כדאמרי' כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ויש שכתבו שצריך לברך אחר הקדושין דלמא הדרא בה האשה והוי ברכה לבטלה ועוד שכל המצות שמברכין עובר לעשייתן היינו לפי שמזכירין עשיית המצוה מברך עליהן עובר לעשייתן אבל כאן אין מברכין אקב"ו לקדש האשה וכיון שאין המברך מזכיר עשיות המצוה א"צ לברך עובר לעשייתן: לשון ריא"ז כשם שמברכין ברכת חתנים בשעת הנשואין כך מברכין ברכת אירוסין בשעת אירוסין ואין מברכין אלא אחר שקידשה שמא יחזרו בהם ותהא ברכה לבטלה כמבואר בקונטרס הראיות:

כתב הרא"ש ז"ל ונהגו האידנא לומר מקדש ישראל ע"י חופה וקדושין כתב מיי' נהגו העם להסדיר אותו על כוס של יין או של שכר ומברכין תחלה על הכוס ואח"כ מברכין אותה ואם אין שם יין או שכר מברך בפני עצמו כתב רב שרירא גאון המארס בלא ברכה חסר את ארוסיו ברכה שהיא מצוה והמברך ברכת אירוסין בבית חתנים ברכה שאינה צריכה היא ועובר משום לא תשא ור"ן הורה שאם לא בירך ברכת אירוסין בשעת אירוסין יברך אותה עם ברכות של נשואין וכ"כ הרא"ש כתב רב שמואל הנגיד שאין ברכת אירוסין צריכה י' ורבינו האי כתב שצריכה י' ולזה הסכים הרא"ש: לשון ריא"ז כיצד מברך אומר בא"י אקב"ו על העריות וכו' בא"י מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין ומברך ברכה זו על הכוס ואסרו חכמים להתייחד הארוס עם ארוסתו עד שברכו עליהן הברכות הנזכרות בנשואין וכך אמרו כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ואפי' אם כנסה לחופה אסורה היא לו בלא ברכה בירך עליה הברכות הנזכרות הותר לו לבא עליה כנשואתו אבל דין ארוסה יש לה לכל דבר עד שיפרוש טלית עליה לשם חופה: