שלטי הגיבורים על כתובות כד.

דחקה ועשתה מלאכה יותר ממה שהאשה חייבת פסק רב האי שהוא לבעל אפי' ביתרון שבא ע"י הדחק ודוקא שדוחקת להרבות במלאכה כגון שעושה בלילה בשעה שבני אדם ישנים אבל אם עושה שתים ושלש מלאכות ביחד המותר * [צ"ל לעצמה ועי' ברא"ש בר"פ מציאת האשה] לבעל ור"ח פסק דלא הוי המותר לבעל אלא במותר שלא ע"י הדחק אבל בכל מה שדחקה בין שעושה בלילה או שעושה שתים ושלש מלאכות ביחד הכל לעצמה והרא"ש הביא דברי שניהם ולא פסק כמי ומיי' כתב בסתם דחקה ועשתה יותר מהראוי לה המותר לבעלה:

ירושלמי שבעה גופי מלאכות מנו חכמים והשאר לא הוצרכו למנות דפשיטא שצריכה לעשות כל צרכי הבית ולעמוד לפני בעלה לשרתו ומיי' כתב וכל אלו המלאכות אין מחייבין אותה לא בכולן ולא במקצתן אא"כ יהיה דרך משפחתו ומשפחתה לעשותן אבל אם אין דרכן לעשותן אינה חייבת בהן כתב מיי' אשה ששברה כלים בבית בעת מלאכתה פטורה מלשלם ולא מן הדין אלא תקנה שאם אי אתה אומר כך אין שלום בבית לעולם שהיא נזהרת ונמנעת מרוב המלאכות ונמצא קטטה בבית לעולם: לשון ריא"ז הרי אלו שבע מלאכות שהאשה עושה לבעלה חוץ משאר מלאכות קטנות שחייבת לעשות לו כגון לערוך לפניו שלחן ולהביא כלים ולסלק מלפניו ושאר כל צרכי הבית. שברה כלים בעוד שהיתה מתעסקת בצרכי הבית הרי זו פטורה מלשלם שאם לא כן הרי היא נמנעת מלעסוק בצרכי הבית ואין שלום בבית כמו שביאר מז"ה בפסקיו וכך היא שיטת תלמוד ארץ ישראל. ירושלמי תני שבעה גופי מלאכות מנו והשאר לא הוצרכו למנותן:

וכ"כ מיי' וסמ"ג והרא"ש כתב שאם יכולה להניק שניהם צריכה להניק שניהם אבל אם יש לו בן מאשה אחרת אינה חייבת להניקו ולפי שיטת הרא"ש כך היא גירסת הירושלמי א"ר חגי לא אמרו אלא בנה אבל תאומים לא ולמה אמרו בנה שלא תניק בן חברתה והכי פירושו הא תאומים לא בתמיה והלא יכולה להניק שניהם למה לא תניקם וא"כ למה אמרו בנה למעוטי בן חברתה ואפי' הוא בן בעלה כתב מיי' רצתה להניק בן חברתה עם בן בעלה הבעל מעכב דתניא הרי שנתנו לה בן להניק לא תניק עמו לא בן חברתה ולא בנה ואין חילוק בין אם נתנו לה בן להניק בין אם מניקה בן בעלה: