שלטי הגיבורים על כתובות כא:

כתב רבינו האי שא"צ קנין בשעת נישואין [במה] שנתן לה בתנאי כתובה דתנאי כתובה ככתובה דמי כי היכי דבשעת קדושין לא בעי קנין מדרב גידל. וכתב בעל העיטור ואי כתב לה בשעת קדושין ומגרש לה גביא ולא אמרי' אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה וכן שדר רב שר שלום גאון והסכימו עליו כל בני מתיבתא:

כתב הרא"ש ולא נהירא דקי"ל כרבנן פ' אלמנה ניזונית דאמרי מכרה או משכנה או נתנה מקצת יש לה מזונות הלכך נראה לפרש שאם תבעה מנה ומאתים ושיירה תוספת הוי כאילו לא תבעה אלא מקצת מנה ומאתים וניזונית בשביל התוספת אבל אם תבעה כתובתה בסתם התוספת בכלל ואיבדה מזונותיה:

הקשה הרא"ש ז"ל דאי נמי לא הוי תוספת ככתובה מ"מ כל שטרי חוב אין נפרעין מן היתומים אלא בשבועה ומפרש ר"ת שאם נשבעה בסתם על הכתובה התוספת בכלל ואינה צריכה לישבע שנית כשתבא לגבות התוספת ור"מ הלוי ז"ל פירש דאם לאו תוספת ככתובה לא היתה צריכה לישבע על התוספת כשנפרע מן היתומים דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים דבע"ח ולא מטא זמניה בחיי הלוה גבי בלא שבועה דקי"ל כר"ל בפ' השותפין דאפי' מיתמי אמרי' חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו וגבי כתובה הוא דתקנו רבנן שבועה משום דלא ניחא ליה שתתבזה בבית דין וחיישינן דלמא אתפסי צררי ותוספת כתובה ככתובה לענין שבועה זו: