שלטי הגיבורים על כתובות כב:

כתב * בד"ס גי' הראב"ד ובאמת הרא"ש הביא ג"כ בשם הראב"ד הרא"ש ז"ל שלא אמרו פטור שבועה ביחדלה מטלטלי ואיתנהו בעינייהו וארעא בארבע מצרנהא אלא בכתובה לפי שאינו עשוי להתפיסה צררי אחריני על הסמך הזה אבל בבעל חוב חוששין לפרעון וכ"כ רבינו יונה ז"ל:

כתב הטור אבל אם לקח לו בקנין כותבין לו סתמא דסתם קנין לכתיבה עומד ואפי' לא ראו ההלואה אלא שהודה בפניהם שחייב לו מנה ולקח בקנין כותבין לו אפי' שנשתהה זמן מרובה ואח"כ בא המלוה ותבע' שיכתבו לו הרי אלו יכתבו ויתנו לו ואין צריכין לחוש שמא פרע ואפי' מת הלוה קודם כתיבת השטר יכולין לכותבו אחרי מותו וכן אם מת המלוה ובאו יורשין לעדים שיכתבו להם השטר כותבים להם אבל אם הלוה מוחה בעדים שלא יכתבו אין כותבין לו אפי' מיד אע"פ שלקח קנין לפיכך אם יאמר המלוה כיון שאינך רוצה שיכתבו לי השטר תחזור לי מעותי שומעין לו כי ודאי לא הלוה לו אלא אדעתא שיהיה השטר בידו לראיה לטרוף לו ממשעבדי לא לקח בקנין אפי' הודה בפני ג' אין כותבין אפי' אמר הוו עלי עדים אא"כ קבעו השלשה מקום להתקבץ בו לדון ושלחו לו לבא ובא והודה בפניהם אז כותבין אפי' לא אמר אתם עדיי וכתב מיי' והוא שיכירו ב"ד את שניהם כדי שלא יערימו לחייב את איש אחר בד"א שאין כותבין ההודאה כל זמן שלא לקח בקנין שהודה לו במטלטלין אפי' הן בעין דהא מיחסרא גוביינא אבל הודה במקרקעי כותבין ובמטלטלי נמי אם המודה חייב באחריות משעה שהודה כותבין אע"פ שלא לקח קנין ופי' התוס' הא דהודאה בפני ב"ד חשוב כמלוה בשטר דוקא לטרוף מהלקוחות כל זמן שידוע שלא פרעו או שהוא מודה שלא פרעו אבל אם טוען שפרעו נאמן בין אמרו לו צא תן לו בין אמרו לו חייב אתה ליתן לו לפיכך אין ב"ד כותבין לו אע"פ שהודה בפניהם אא"כ ידוע שהוא לא פרע על פי עדים או על פיו ואפי' אם כתבו לו פסק דין ועודנו בידו וטוען הא' שפרע כתב אבי העזרי שנאמן וכ"כ מיי':

ורב שרירא גאון כתב אפי' אם כתב לה מנה ומאתים ונתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין אפי' כמה פעמים קודם שבגרה כתובתה של אביה ניסת ונתאלמנה או נתגרשה מן הנשואין אין לאביה בה כלום אפי' בראשונה: לשון ריא"ז נתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין אינה גובה אלא עיקר הכתובה ולא התוספת אע"פ שכתב לה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה:

מיי' כתב משתכנס לחופה נקראת נשואה אע"פ שלא נבעלה והוא שתהא ראויה לביאה אבל אם היתה נדה אע"פ שכנסה לחופה ונתייחד עמה לא גמרו הנשואין והרי היא כארוסה עדיין ולא תנשא נדה עד שתטהר ואין מברכין ברכת חתנים עד שתטהר ע"כ והרא"ש כתב שנקראת חופה לכל דבר חוץ מזה שאינה גובה תוספת ויכולין לברך ברכת חתנים אבל אינה נכנסת עמו בסתר והוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים. ור"י פי' הא דבעי רב אשי נכנסה לחופה ולא נבעלה היינו חופה שהחתן סבור שהיא טהורה בשעת חופה ונמצאת נדה מש"ה מספקא ליה אי קני דשמא חיבת בעילה קונה ואילו ידע החתן שאינו יכול לבעול עתה שמא לא היה כונס עתה גם רגילים היו אז לכנוס טהורות ולא היו רגילין לכנוס נדות כדאמרי' בפ"ק אם פרסה נדה אינו מעלה לה מזונות אבל אם מודיעין אותו שהיא נדה ואעפ"כ כונסה לחופה האי ודאי קנויה לו מיד דעושה חופה כדי לבעול כשהיא טהורה לכן אומר ר"י שיש להודיע לחתן כשהוא כונס אם היא טהורה מיד אם לאו וכן נכון לעשות: לשון ריא"ז נכנסה לחופה ולא נבעלה עד שנתאלמנה או נתגרשה אם לא היתה בחופתה ראויה לביאה כגון שפירסה נדה הרי זה ספק בתלמוד ומספק אינה גובה תוספת ואם תפסה אין מוציאין מידה כמו שביארנו למעלה בדין הספק:

לשון ריא"ז כתבה לו שובר שנתקבלה ממנו כך וכך או נתקבלה הכל מחילתה קיימת אע"פ שהיא יושבת תחתיו ולא נתקבלה ממנו כלום אבל אסור לעשות כן שכל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה בין ע"י כתיבת שובר בין ע"י תנאי אע"פ שתנאו בטל הרי זו בעילת זנות:

ובנאבדה כתב ב"ה איכא מאן דאמר שכותב לה זמן של עכשיו ואיכא מאן דאמר כיון דאיכא סהדי דאיתתיה הוא וידוע לסהדי זימנא קמא כתבי ההיא זמנא ואי לא ידעי כתבי מהשתא ובמוחלין אין כותבין אלא מזמן של עכשיו: