שלטי הגיבורים על כתובות כא.

כתב רמב"ם ז"ל וה"ה בעל חובו וה"מ דחול אבל בגדי שבת ויו"ט גובה מהם ואצ"ל שאם היו בהם טבעות וכלי כסף וזהב שהכל לבע"מ ופסק מהר"ם דהיינו דוקא שהבעל תיקן דטעמא דרמב"ם ז"ל כדפירש בהגוזל קמא גבי המקדיש נעשה כמו שהקנה לה מעיקרא דהכי מחלק בירושלמי פ"ק דקדושין גבי אחין שחלקו מה שעליהן שמין מה שעל נשיהם אין שמין בד"א בראויין להשתמש בהם בחול מיהו היכא שידוע שהקנה לה מעיקרא אפי' בכלי שבת ורגל אין לו בכסות אשתו ובניו וכ"ש היכא דהיא הכניסה לו דאין בע"ח גובה מהם ואפי' כלי שבת וכלי רגל שהרי הם מיוחדים לה ואפותיקי נינהו לדידה מתשובת מהר"ם:

לקיט הוא עני המתלקט בביתו של בעל הבית ואוכל פת של עצמו ומסייע לבעה"ב במלאכתו ובעה"ב מהנהו לפעמים במאכל ובמשתה ופעמים נותן לו מלבוש אבל אין לו שכר קצוב אם יצא מעצמו מפשיט בגדיו מעליו אבל שכיר שנשכר אצל בעה"ב לזמן ידוע וקנה לו בגדים אם יצא תוך זמנו כההיא דאמרי' פועל חוזר ואפי' בחצי היום אדעתא דהכי לא יהיב ליה אבל אם יצא בזמנו כיון דידע בעה"ב דאורחיה דשכיר למיפק בזמניה איבעי ליה לאתנויי:

והכי פסק הסמ"ג כרבינו ובעל העיטור כתב דוקא שמוציאה מדעתו בלא טענה רק שמוציא אחרת נאה הימנה אבל סרחה עליו אדעתא דהכי לא אקני לה ע"כ ואפי' לפי דבריו נראה שאין לחלק בין סרחה עליו למוציאה מדעתו אלא בגדיה שקנה לה אבל מתנה שכתב לה גובה לעולם וכן כתבו הגאונים:

כתב הראב"ד דוקא דאמר דמי חמרא אבל אמר מחמרא רווחא לברתא: