שלטי הגיבורים על כתובות יב.

סמ"ג כתב בשם רש"י דכל זה מדבר בכהן ואין לנו ראיה בישראל שיאסר לדור עמה בחצר אחד ומדברי שאר פוסקים נראה דמיירי גם בישראל: לשון ריא"ז וישראל המגרש את אשתו ונשאת לא תדור בשכונתו וכפר קטן נדון כשכונה:

לשון ריא"ז ארבע מדות בעדות כיצד שני עדים נאמנים בכל מקום ואפי' להרוג את הנפש עד אחד אינו נאמן אלא באיסורין בלבד ובדבר שלא הוחזק בו איסור הוא נאמן בין לאסור בין להיתר אבל בדבר שהוחזק בו איסור אינו נאמן להוציאו מחזקתו אלא אם היה ההיתר תלוי בידו כגון לעשר פירותיו ולשחוט בהמותיו ובכל מקום שעד אחד נאמן עבד ואשה נאמנין בין להתיר בין לאסור נאמן עד לומר פלוני נולד בשבת ומלין אותו על פיו כמו שמבואר בתלמוד א"י המעיד בגדלו על מה שראה בקוטנו אינו נאמן באיסורי תורה אבל נאמן להתיר באיסור של דברי סופרים כגון תחומי שבת וכיוצא בהן ונראה בעיני שאף המסיח לפי תומו דינו כדין המעיד בגדלו על מה שראה בקוטנו ובעדות האיסורין הקטן אפי' באיסור של דברי סופרים אינו נאמן אלא כשאומר שהוא בעצמו עשה אותו המעשה כגון שאומר בדקתי הבית הזה מחמץ בליל י"ד וכן האמינוהו בעדות אשה שמת בעלה ובעדות השבויה לפי שהקלו בהן חכמים נאמן התינוק לומר כך אמר לי אבא משפחה זו כשרה ומשפחה זו פסולה ושאכלנו בקצצה של בת פלוני לפלוני ונראה בעיני שאין הדברים הללו אמורים אלא כשמעיד בגדלו על מה שראה בקוטנו ויש עד א' גדול עמו שאין עד א' נאמן לפסול המשפחות כמבואר בקונטרס הראיות:

הרב ר' ברוך שאל לרבי קלונימוס ולבנו רבינו משולם כיון דקיום שטרות דרבנן אם יכול לקיים בקרובין דמלוה ולוה והשיב להכשר וק"ו ומה קטן שלא היה כשר לשום עדות ובכל עדות אמרי' תחלתו בפסלות וסופו בכשרות פסול ואעפ"כ יתקיים השטר על פיו קרוב שכשר לכל העדות אינו דין שיתקיים השטר על פיו וכן כתב בא"ז להכשר מק"ו ומה הכא שמעיד בגדלו מה שראה בקוטנו מה שראה בגדלו לא כ"ש וה"ר שמואל בר' ברוך דחה דשאני הכא שהוא בא להעיד על חתימת אביו ואינו קרוב לא לזה ולא לזה לכך נאמן שהרי נאמן לומר זה כתב ידי אבל אם קרובים למלוה נאמנים לקיים השטר א"כ לא שבקת חיי לכל בריה ועוד דשאני קטן שיבא לכלל עדות משא"כ בקרוב ולכך אין לקיים בקרובים וכן פסק האלפסי וכן פר"ח ובפ' חזקת הבתים משמע שאין אדם יכול לקיים חתימת העד חתום עם אחיו דא"כ נפיק נכי רבעא דממונא אפומא דחד: