שלטי הגיבורים על גיטין ו:

כתב הטור ואם החזיר לוי המנה לראובן והעני אח"כ ולא היה לו לפרוע בענין שהפסיד שמעון שלו לוי חייב לשלם שהוא פשע במה שהחזירו לראובן ואם מחמת אונסו החזירו לראובן שאיים עליו ראובן עד שהוצרך להחזירו פטור ומיי' כתב החזירו לו שניהם חייבים באחריותו עד שיגיע לו והא דבפקדון אינו יכול לחזור וליטלו מיד לוי דוקא כשהוחזק הנפקד כפרן דאז זכות הוא לו למפקיד שיצא מתחת רשותו אבל לא הוחזק כפרן יכול הוא לחזור וליטלו כתב הר' משה הכהן ואי שוייה מריה דפקדון שליח להביאו לו כיון דגלי דעתו דניחא ליה דליתביה ניהליה אם בא לחזור אינו חוזר ואפי' בממציא לו שליח דלא מיפטר שומר בהכי מאחריות או אפי' לא ממציא ליה שליח אלא דשליח נאמן גבי מפקיד ובכל יומא הוה מפקיד גביה אם בא לחזור אינו חוזר כתב בעל התרומות אמר שליח למלוה הנה מעותיך ששלח לך פלוני בחובך בידי אך אני רוצה להחזיק בהן בשביל חוב שיש לי בידך אם המלוה מודה לשליח שיש לו בידו ואין לו שאר נכסים שיגבה זה מהם חובו והגיע זמן הלואתו אין כח ביד המלוה לערער על המשלח ולומר הפסדתני מעותי שמסרתם ליד מי שאיני יכול להוציאם מידו שהרי המשלח יאמר לי אף אם היו עדיין בידי היה מוציאן מידי מדר' נתן הואיל ואין לך נכסים אחרים אבל יש לו נכסים אחרים המשלח כופה לשליח ליתנם שכל זמן שלא נתנם לו לא נפטר המשלח מן החוב והשליח חוזר וגובה אותו ממנו וכ"שאם אין המלוה מודה לשליח שחייב ליתנם למלוה אפי' אם אין לו נכסים אחרים אע"פ שהוא נאמן כנגד המלוה לומר אני תופסם בחובי במיגו דפרעתיך הואיל וכל זמן שלא באו ליד המלוה לא פקע שליחותו ונמצא שהשליח בעל דברים של המשלח הוא וכנגד המשלח אין לו מיגו שאינו נאמן לומר החזרתים לך הואיל והולך כזכי דמי לפיכך אם מת המשלח ולא הניח נכסים חזר הדין בין השליח ובין המלוה שנשתלחו לו ואפי' קבלם השליח מן המשלח בעדים מיגו שיכול לומר למלוה פרעתיך ונאמן בהיסת נאמן ג"כ בהיסת לומר לו אני תופסם בחובי שאתה חייב לי כיון שאין תובעו בהן המשלח ולא יורשים אבל הרמ"ה כתב אם השליח בא להחזיק בהן בשביל חוב שיש לו ביד המלוה או המפקיד אינו יכול דכיון דאמר תן או הולך כמאן דאמר ליה זכי דמי או הולך ע"מ שתתנו לפלוני דמי ואי מקיים תנאיה זכי ואי לא לא זכי וכאילו לא יצא מיד הלוה או הנפקד:

פר"ת דה"ה נמי אם אמר תן מנה לפלוני במתנה שאינו כזכי ויכול לחזור בו כל זמן שלא הגיע לידו אא"כ א"ל זכה ואז זכה לו וקנה וכגון שהיה ברשותו אבל אם אינו ברשותו לא ומיהו אפי' אם אינו ברשותו לכשיבא לרשותו יזכה לו אם לא יחזור בו הנותן קודם לכן ומיי' כתב דתן הוי כזכי במתנה וכ"כ הרמ"ה וכתב ומיהו דוקא שנותן לו החפץ עתה בידו ואומר לו תן חפץ זה לפלוני דכיון דנותנו עתה לידו כדי ליתנו לו מיד כשיבא לידו זכה בו המקבל אבל אם מתחלה לא בא לידו על דעת לזכות לזה ואח"כ אמר לו תנהו לפלוני לא קנה אלא במעמד שלשתן ואפי' הוא תופס החפץ בידו בשעה שאמר לו תן כיון שלא בא לידו מתחלה לשם כך וה"מ שאמר לו תן לו אבל אם אמר זכה לו בעוד שהחפץ בידו זכה לו אע"פ שלא בא לידו מתחלה לשם כך או אפי' לא היה בידו בשעה שאמר לו זכה אלא שהגביהו אח"כ כדי לזכות בו זכה אפי' שלא בפני הנותן ושלא בפני המקבל דכיון שאמר לו זכה שליחותיה קא עביד אבל אם לא אמר לו זכה מחד אנפי אפי' איתיה לפקדון בחצירו של שליח לא זכה למקבל מתנה ע"כ: הרא"ש ז"ל דייק מן הירושלמי דתן והולך שוים בכל מקום והא דאמרי' גבי עבד תן כזכי אע"פ שמרצון לב משחררו שאני שחרור דאי לאו דעבד ליה נייח נפשיה לא הוה משחרר ליה הלכך הוי כמו חוב:

כתב הטור לכאורה נראה שאם ירצה הנותן יכול לחזור בו כדין מתנת ש"מ שאינו קונה עד לאחר מיתה אבל הר' משה כהן כתב שאינו יכול לחזור ולהכי אמר יתן למקבל או ליורשיו אם מת ולא אמרי' שישאר ביד השליח עד שיראה אם ימות הנותן אם לא כמו שעושין לשאר מתנת ש"מ משום דלא דמי לשאר מתנת ש"מ שאינו נותן במסירה ואינו מוציא הממון מתחת ידו אבל זה שהוציא הממון מתחת ידו ודאי דעתו היה שיקנה מיד ולא משום דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי וכל היכא דקני מקבל מהשתא לא קני באמירה גרידתא אלא היכא כי קני במשיכה דידיה או במשיכת ההוא דזכי ליה הוא דקנה אע"ג דהולך דבריא לאו כזכי דמי הולך דש"מ כזכי דמי דמסתמא כי יהיב ממונא לשליח אדעתא דלזכי ביה למקבל קא מסר ליה והא דלא אמר זכי אגב צערא לא רמיא אדעתיה מידי דהוה אגיטו דאע"ג דבריא שאמר כתבו גט לאשתי אינו כלום עד שיאמר תנו גבי ש"מ כותבין אע"ג דלא אמר תנו שדעתו לומר תנו אלא שבהול היה ה"ה נמי לגבי מתנתו הו"ל כאילו אמר מהיום אם מתי לפיכך כל זמן שלא עמד אינו חוזר ואם יעמוד חוזר אפי' אם כבר בא ליד הנותן ומ"מ כל זמן שלא נתברר שנתרפא צריך השליח לעשות שליחותו ואין לחוש שמא יתרפא אלא יתננו למקבל אם ימות הנותן ישאר למקבל ואם יתרפא יחזירנו לנותן: