שלטי הגיבורים על גיטין ד.

כתב הטור אבל שטרי מתנות כגון שדי נתונה לך שעיקר הקנין נעשה ע"י השטר והם חתומים בו וכן שטרי הודאות שפלוני הודה לפלוני שהוא חייב לו או שטרי מחילות ופשרות שנעשו בערכאות אינן כלום אפי' אם נמסרו בפני עדי ישראל וכתב הרא"ש אם הנהיג המלך שלא יעשה שום שער אלא בפני הערכאות אז כל השטרות הנעשים בערכאות כשרין אפי' שטרי מתנות והודאות משום דינא דמלכותא אבל באתרא דליכא דינא דמלכותא שיהו כל השטרות נעשים בערכאות הני שטרי מתנות הנעשים בערכאותיהם חספא בעלמא הוא אפי' נמסרו בפני עדי ישראל אבל אם הנותן הקנה למקבל בקנין סודר וכתבו הערכאות שבפניהם הקנה נותן למקבל בקנין סודר השטר כשר דלראיה בעלמא הוא אע"ג דקנין סודר לא מהני ליה בדיני עובדי כוכבים כיון דבעלי הדבר ישראל מהני עדותן דכל מילי דאיתעביד קמייהו לא מרעו נפשייהו לאסהודי שקרא עד כאן והרמ"ה כתב דשטרי מכר והלואה שנעשו בהדיוטות או שטרי הודאות שנעשו בין בערכאות בין בהדיוטות אם נמסרו בפני עדי ישראל דידעי למקרייהו ומכירין השטר ומעידין שקראו אותו השטר בעת שנמסר לפניהם ולא נשתנה בו שום דבר והוא עשוי כהלכתו ככל תיקון השטרות ועדים החתומים בו שמות מובהקים שאין ישראל קורין בשמם או במקום שאין ישראל רגיל לחתום כלל בשטרות אז הם כשרים לגבות בו מבני חרי כדין שטרי מכר העולים בערכאות ואם חסר דבר אחד מכל זה פסולין דחספא בעלמא נינהו והרא"ש כתב כסברא הראשונה כתב הרמב"ן שטרות העשוין בנטורי"ן של מלכות פי' ע"י סופרי המלך ואפי' אין עדים חתומים בו אלא אחד ממונה ע"פ המלך כשר ולא מן הדין אלא משום דינא דמלכותא ואם חסר בו דרך מדרכי ההקנאה כגון שלא הקנה מטלטלי אגב מקרקעי או שלא כתב דאיקני וכיוצא בהן אין דנין בו לענין אותו דבר שחסר בו ואם הוא דבר הפוסלו כגון שנתן לו מתנת מעות בלא אגב או שטרות בלא מסירה וכתיבה קני לך איהו וכל שעבודא דאיתבי הפסולים לגמרי דלא עדיפי בערכאות מבסופרי ישראל שאין דינן של מלכים אלא להכשיר שטרות שלהן ולעשות סופר שלהן נאמן כמאה עדים שלנו אבל לענין דרכי ההקנאה לא עדיפי משטרות שלנו שאף העובדי כוכבים במקומות הרבה בדינים חלוקים דנין אותן וכשחסר להם דרך מהנימוסין שלהם לפי דעתו של דיין פוסלים אותו זה בורר לו דין ונימוס אחד [וזה בורר לו כו'] כפי מחלוקת חכמיהם ומנהג מקומותיהם שאין המלכים מקפידין אלא בהכשר השטרות שלהם:

כתב רב אלפס ז"ל ודוקא ערכאות דלא מקבלי שוחדא וכתב עליו הרא"ש ז"ל ולא ידענא פירושא דמלתא אי נחת לפרש טעמא דערכאות משום דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא אבל כנופייאי דארמאי חיישינן דלמא מקבלי שוחדא ומסהדי שקרא או בעי למימר דוקא ערכאות דידיע לן דהני לא מקבלי שוחדא יוהרמב"ם ז"ל כתב והוא שיהיו עשוים בערכאות שלהם אבל במקום קבוץ פליליהם בלא קיום השופט שלהם לא יועיל לו כלום וכן צריכין שיעידו עדי ישראל על אלו העובדי כוכבים שהן עדי השטר ועל זה השוטר או השופט שקיים עדותן שאין ידוע בקבלנות שוחד ולא מסתבר לי דא"כ נפל פיתא בבירא דמי יעיד עליהם בזה כדאמר בפ' כל כתבי אלא מסתברא דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא:

כתב מיי' צריך שיתן המעות בפניהם ויהא כתוב בו בפנינו מנה פלוני לפלוני כך וכך דמי מקח או מעות החוב ואינו גובה בו אלא מבני חרי וכתב עוד צריכין עדי ישראל שיעידו על אלו העובדי כוכבים שהם עדי השטר ועל זה השופט שקיים עדותו שאינו ידוע בקבלת שוחד ואם חסר דבר מזה הרי הוא כחרס ויראה מדבריו שהוא מפרש שעדי עובדי כוכבי' החתומים על השטר וערכאות שהוא דיין ממונה על פי המלך מקיים אותם וכן פי' הרמ"ה וכתב דמתחזקי בהימנותא דלא מצלי דינא ולא מחנפו לבר נש ולא מקבלי שוחדא ואף לא מקבלי סהדי אא"כ איתחזק להו בהימנותא כגון דהוו דייני ואזלי ולא אישתכח עליהם ריעותא דלא יכילנא לאפקינהו מסתמא מחזקה דלא מקבלי שוחדא אלא בראיה וכתב ג"כ דלא גבי בה אלא מבני חרי וכ"כ הראב"ד וכתב הרא"ש ולא נהירא לי דמי יעיד עליהם בזה אלא דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא וכיון שנעשו בפניהם גובים בו אפי' ממשעבדי בלא עדי מסירה ישראל ופירש הוא ערכאות היינו שאין העדים חותמין השטר עד שיבאו בעלי הדבר בפני הערכאות וידעו הערכאות אמיתת הדבר ואז יתנו הם רשות לעדים לחתום ונגמר כל דבר לפני הערכאות ויכירו וידעו הערכאות ואנו סומכים עליהם דאי לא יהבי זוזי קמייהו לא הוי מרעו לנפשייהו לצוות לחתום בו ואפי' כי נפקי עלייהו קלא דמקבלי שוחדא לאצלויי דינא לעדות שקר לא הוו מרעי נפשייהו יראה מדבריו שאין צריך שיהא כתוב בו שראו נתינת המעות אלא שאנו סומכים עליהם שודאי ראו: