שלטי הגיבורים על גיטין מט.

וכתב מיי' צריך שיהיו העדים מכירים לשון הכתב והקריאה אבל אם היה מקצת הגט בלשון אחד ומקצתו בלשון אחר פסול עוד כתב מיי' צריך שיהא הגט מבואר היטב באותו כתב שיכתבנו עד שידעו לקרותו הקטנים שיודעים אותו כתב שאינה לא נבונים ולא סכלים כקטנים אבל בינוניים ולא יהא הכתב לא מעוקם ולא מבולבל שמא תדמה אות לאות ונמצא הענין משתנה היה בו משמעות שני ענינים או שהיה בכתבו עקום או בלבול עד שאפשר שיקרא ממנו ענין אחר הואיל ונקרא לענין אחר אע"פ שיש בו משמעות גירושין ה"ז פסול ע"כ: שאלה להרא"ש גט הבא מארץ מרחק ויש בו אותיות שמשתנות ממדינה למדינה שיש מקומות שכותבים נו"ן זקופה כמו ז' וד' כותבים גג שלה קצר עד שנראה כמין י': תשובה צריך שיהא נקרא כתב הגט במקום כתיבתה לינוקא דלא חכים ולא טפש ואם לאו אין כאן גט כלל. עוד כתב מיי' גט שנמחק בו אות או תיבה או שתלה ביני שיטי אם מטופס הגט ה"ז כשר ואם מהתורף אינו גט ואם חזר ופירש בסוף הגט שאות פלוני תלוי או על המחק אפי' מתורף הגט כשר וכן גט שנמצא קרוע שתי וערב שהוא קרע של ב"ד ה"ז גט בטל אבל אם נקרע קרע שאינו של ב"ד כשר נמחק או נטשטש ובבואה שלו קיימת אם יכול לקרות כשר ואם לאו אינו גט בד"א כשהגט יוצא מתחת ידה בעדי חתימה ואין כאן עדי מסירה אבל אם יש עדים שנמסר לה הגט לפניהם והיה כשר הגט כשר אע"פ שתורף הגט על המחק או בין השיטין או שהיה קרוע שתי וערב כשנתנו לה בפניהם ורבינו סעדיה כתב דמחק בשמו ושמה פסול אפי' אם הוא מקויים ושאר מחקים אם נתקיים כשר בדיעבד אבל לא לכתחלה ורבינו נסים כתב כדברי מיי':

שאלה להרא"ש על הגט ששאלת אם מקויים הוא במעשה ב"ד וז"ל במותב תלתא הוינא כד נפקת פלוני קדמנא גט כשר ועדיו כשרים ועדיו פלוני ופלוני ומערערין עתה על הגט לפוסלו שמביאים עדים שמעידין על אחד מעדי הגט שגנב ויש עדים שעשה תשובה והתשובה שראוהו מתענה ומניח תפילין וגם שבאה שבועה לידו ולא רצה לישבע ועוד עד א' מעדי הגט אומר שכשצוה הבעל לכתוב הגט לא צוה לחתום וגם הסופר מעיד. תשובה אם באו עדים שראוהו שגנב ה"ז פסול והגט אינו גט ואע"פ שלא הכריזו עליו שהוא פסול קודם שחתם ומה שאמרו עליו שעשה תשובה שהתענה ולא רצה לישבע כל זה אינה תשובה להכשירו עד שיעשה תשובה בממון שגנב והדיינים שכתבו שהגט ועדיו כשרים ישאלם למה כתבו שהגט ועדיו כשרים ואם יאמרו ידענו שגנב וגם ידענו שעשה תשובה והחזיר הממון שגנב הרי הגט כשר אבל אם יאמרו לא ידענו שגנב או שמא עשה תשובה הרי לא העידו על כשרותו והגט פסול ועוד כיון שהעיד הסופר שלא צוה לחתום וגם עד א' אומר כן הגט פסול ואפי' אם כתב יד העד יוצא ממקום אחר נאמן לומר לא צוני לחתום ולבטל עדותו:

עי' פ' השולח והזורק. כתב הטור ואם חניכתו ידועה וניכרת בכל מקום והכל קורין אותו בה אלא כשחותם בשטר או קורא בספר קורין אותו בשם המובהק אז סגי בחניכותו לחוד אפי' לכתחלה וכן בחניכה שם המשפחה סגי ודוקא עד ג' דורות אבל מכאן ואילך לא והא דכשר בדיעבד בשכתב שם הטפל וכל שום וחניכה דאית ליה דוקא למגרש במקום הכתיבה אבל אם עומד במקום אחר ומגרש במקום אחר והוחזק בשני המקומות באלו השני שמות שידוע הוא שיש לו ב' שמות אבל בני מקום זה אין מכירין בשם שיש לו במקום אחר צריך לכתוב שניהם וכותב שם מקום הנתינה ע"ש באורך:

לשון ריא"ז כל מקום שכתבנו בחבור זה שהגט אינו גט או אינה מגורשת ה"ז בטל מן התורה ואפי' לכהונה אינו פוסל חוץ מן הנותן גט לאשתו ואמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני שאע"פ שהגט זה בטל מה"ת פוסל לכהונה שנאמר ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה שכתב לה הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם ה"ז פסולה לכהונה ואין גט זה פוסל אלא לכהונה ולא ליבם [כמבואר פ"ג דקדושין] וכן נראה בעוני שהמגרש את אשתו בגט שיש בו עדי חתימה ואין בו עדי מסירה אע"פ שהוא פסול מה"ת פסול לכהונה שראוי לגזור בו משום גט כשר כמו שגזרו בגט מעושה בישראל שלא כדין ובעובדי כוכבים כדין אע"פ שפסולו מה"ת וכל מקום שכתבנו שהוא ספק ה"ז ספק אשת איש ואם נשאה תצא והולד ספק ממזר:

כתב סמ"ג מתוך הירושלמי יש ללמוד שכך הפי' ובעובדי כוכבים תמצא צד כשרות כגון ששוטרי העובדי כוכבים חובטים אותו ואומרים עשה מה שדייני ישראל אומרים לך וא"כ אותן מומרים לעבודת כוכבים ואותן שהיו כופין להוציא בפ' המדיר היה מותר להכריח ע"י עובדי כוכבים עד שירצו ליתן גט כדברי דייני ישראל וצריכין שיאמרו רוצה אני וכתב הטור אבל אם ב"ד של ישראל אומרין כך והיו כופין אותו על כך הוי גט וכתב הרמ"ה דוקא בזה הלשון אבל אם עובדי כוכבים כופין אותו ואומרים לו תן גט אע"פ שישראל אמר להם לכופו פסול ולא נהירא להרא"ש דכיון שישראל אומר להם לכופו אפי' אם העובדי כוכבים אומרים לו תן גט כשר: לשון ריא"ז עשוהו עובדי כוכבים לתת גט לאשתו אע"פ שכדין עשו אותו ואע"פ שאמר רוצה אני ה"ז גט בטל מן התורה שהתורה אמרה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני העובדי כוכבים הואיל ולא היה מצווה לשמוע דבריהם אין רצונו רצון גמור ואפי' אם נתנו מעות למגרש שאין מתן מעות מועיל בעשוי הגט כמו שביאר מז"ה: וגבי ישראל מומר לעבודת כוכבים כתב שאע"פ שאין חוששין על התורה ועל המצות ואין להם מצוה לשמוע דברי חכמים הואיל וגט מעושה בדין ודינו נעשה כתורה על פי דייני ישראל ואומר בפיו רוצה אני אע"פ שאינו מתרצה בלבו ראוי לומר בזה דברים שבלב אינם דברים והמורדת בבעלה שהיו כופין את הבעל לגרש כתקנת הגאונים ה"ז גט מעושה בדין שתקנת הגאונים דין הוא כמו שביאר מז"ה. (כל מקום שכתבנו בחבור זה שהגט בטל או אינו גט או אינה מגורשת ה"ז גט בטל מן התורה ואפי' לכהונה אינו פוסל חוץ מן הנותן גט לאשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני אע"פ שגט זה בטל מן התורה פוסל לכהונה שנאמר ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה שכתב לה הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם הרי זו פסולה לכהונה ואין גט זה פוסל אלא לכהונה ולא ליבם כמבואר בפ"ג דקדושין וכן נראה בעיני שהמגרש את אשתו בגט שיש בו עדי חתימה ואין בו עדי מסירה אע"פ שהוא פסול מן התורה פוסל לכהונה שראוי לגזור בו משום גט כשר כמו שגזרו בגט מעושה בישראל שלא כדין אע"פ שפסולו מה"ת כמבואר בקונטרס הראיות וכל מקום שכתבנו שהוא ספק הרי זי ספק אשת איש ואם נישאת תצא והולד ספק ממזר):