שלטי הגיבורים על גיטין כב.

בד"א כשהקדישן קדושת הגוף כגון ששעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי והיה בהן שור והקדישו למזבח אבל קדושת דמים אינו מפקיע אלא יפדהו המלוה בדבר מועט שלא יאמרו הקדש יוצא לחולין בלא פדיון ואותו המעט של הפדיון יוסיפנו על החוב ויגבנו עם שאר החוב לפיכך האידנא שאין קדושת הגוף אינו מפקיע ואיסור הנאה מפקיע כמו קדושת הגוף לפיכך אם אסרו בהנאה כההיא דפרסי אמיתנא או שעשאה עבודת כוכבים והשתחוה לה מפקיע מידי שעבוד ורבינו האי כתב שאין חילוק בין קדושת הגוף לקדושת דמים אלא אם שייר לעצמו כדי חובו של זה והקדיש השאר ונ"מ שאפי' היה בהקדש אפותיקי מפורש ההקדש מפקיעו וצריך לגבות ממקום אחר משא"כ במכר אבל אם הקדיש כל נכסיו אפי' קדושת הגוף אינו מפקיע מידי שעבוד אלא פודהו בדבר מועט שלא יאמרו הקדש יוצא לחולין בלא פדיון אבל משביעין אותו תחלה כדין הבא ליפרע מנכסים משועבדים חוץ משכיב מרע שהקדיש נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי שאין משביעין אותו דחזקה דאין אדם עושה קנוניא בשעת מיתה. ומיי' כתב הקדיש נכסיו אין בע"ח יכול לטרוף מההקדש שהקדש מפקיע מידי שעבוד וכשפודין הקרקע אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו על מנת לפרוע בעל חובו. לפיכך לכשתפדה ותצא לחולין ביד הלוקח יבא בעל חובו ויטרוף אותה שהרי שעבודו עליה הא למה זה דומה לשני לקוחות שכתב מלוה לראשון דין ודברים אין לי עמך על שדה זו ומכר הראשון לשני שטורף מן השני והרא"ש ז"ל הסכים לסברא ראשונה: