שלטי הגיבורים על גיטין כא:

וכתב הרמ"ה ה"מ בבריא אבל שכיב מרע שאומר א' מהלשונות האלו כיון שמשמעות לשון שחרור זכה מיד בגופו ואינו יכול לשעבד בו וצריך גט שחרור להתירו בבת חורין ואפי' בבריא אם אמרו דרך הודאה גמורה מהני למקניא נפשיה וצריך גט שחרור להתירו בבת חורין וזה כדברי מיי':

וכתב הרמ"ה דוקא אעשנו אבל אם כתב יהא בן חורין קנה דאעשנו לישנא דהבטחה הוא להבא אבל יהא בן חורין לאו הבטחה הוא אלא לשון שחרור:

וכתב הרמ"ה אבל אם כתב לו בשטר שדה פלוני תהא נתונה לו או תהא שלו קנה אבל בדבורא לא קנה בחד מהנך לישני אא"כ קנו מידו אבל אם אמר אתננו לו אפי' אם קנו מידו לא קנה דקנין דברים בעלמא הוא ולא מחייב לקיומי בעל כרחיה ומיהו אם אמר אתננה לו מעכשיו בין בשטר בין בקנין קנה לאלתר דכיון דאמר מעכשיו אין זה לשון הבטחה אלא בהאי שטרא או בהאי קנין מקנה ליה גופא דארעא:

וכתב הרמ"ה אם רצה האדון לחזור בו אינו יכול וכופין לו לכתוב גט שחרור והרא"ש ז"ל כתב ודאי זיכה לו ע"י אחר כיון שהעבד אפשר לומר שלא ידע והאדון טוען ודאי הרי הוא בן חורין ומותר בישראלית:

וכתב הרמ"ה ואם שניהם עומדים בדבורם לא איצטריך לאשמועינן דהא לא תבע חד מחבריה מידי ולא איצטריך לאשמועינן אלא דהדרי תרוייהו שהרב אומר לא נתתיו והעבד אומר כן קבלתיו אבל אם העבד חזר בו ואמר כן קבלתיו והרב לא חזר בו כופין אותו וכותב גט שחרור:

כתב מיי' מקבל שטען שדה זו שתחת ידי אינה מתנה בידי או שומר אני עליה וכיוצא בזה או בטלה היתה מעיקרא שלא קבלתיה אלא בעל כרחו באונס או בטעות או כיוצא בזה דבריו קיימין ונשבע על זה שבועת היסת ונפטר ע"כ וכתב הטור ואיני מבין מה ענין שבועה לכאן כשטוען המקבל שאינה מתנה יסתלק ממנה ויניחנה. שאלה להרא"ש יעקב נתן לראובן בנו קרקע במתנה מעכשיו ואחר זמן ירד יעקב מנכסיו ופייס מראובן שיחזור לו שטר המתנה וכן עשה וגם עשה לאביו שטר מחילה אחר כן נתעשר יעקב וביקש ראובן מאביו שיחזור ויעשה לו שטר מתנה כבתחלה ולא רצה יעקב אז ערער ראובן על הבית ואמר שלא יצא מתחת ידו בחזרת שטר המתנה ובמחילה שעשה לו. תשובה הדין עם ראובן שיעקב לא קנה בחזרת השטר ולא במחילה ואם יעקב מודה בכל הדברים יחזיקו ב"ד הקרקע ביד ראובן ואם כופר ואומר שלא נתן לראובן מעולם אם עדי המתנה הם קיימים ומעידים על המתנה הרי הבית של ראובן ואם אין עדים ישבע יעקב שלא נתן לראובן:

ודוקא כשהבן אומר אני הייתי במעמד שאתה אומר שנתת לאבי וראיתי שלא נתת ואפ"ה משלשין ולא אמרי' הודאת בעל דין כק' עדים דמי כיון שהבן לא קבל השטר בידו אלא אומר על קבלת אביו שלא קבל ואיכא למימר שמא טעה וסבר שלא קבל וקבל אבל אי לא היה במעמד היינו כמו נתתי שדה לפלוני והוא אומר לא נתנו דחיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר: