שלטי הגיבורים על גיטין יט:

מלוה על המשכון אינו משמט ומיי' כתב דוקא מה שכנגד המשכון אבל המותר משמט והרא"ש כתב שאינו משמט כלל וכן משכנו שלא בשעת הלואתו ע"י ב"ד ולקח ממנו כלים אע"פ שצריך להחזירם אינו משמט וכן ב"ד שגמרו הדין וכתבו איש פלוני חייב לאיש פלוני כך וכך אינו משמט שכל מעשה ב"ד כגבוי דמי:

כתב סמ"ג אומר רבינו יעקב דמטעם זה נאמן שלא בשבועה ונראין הדברים דוקא במקום שרגילין לכתוב פרוזבול אבל במקום שאין רגילין אינו נאמן. ופותחין לו תחלה כלוה היה לך פרוזבול: כתב בעל העיטור שאין הלכה כר"נ אלא כסתם משנה שאינו נאמן [וכן דעת הרי"ף ז"ל. והרא"ש ז"ל פסק כרב נחמן שהוא נאמן] ולא עוד אלא שפותחין לו שמא פרוזבול היה לך ואבד ואם אמר כן נאמן וכן אם אמר המלוה תנאי היה בינינו שלא תשמטנו שביעית או הקפת חנות היה או שאר דברים שאין שביעית משמטתן נאמן במיגו דאי בעי אמר פרוזבול היה לי ואבד והרמ"ה כתב שהוא נאמן אבל צריך שבועה ואפי' בשבועה לא מהימן אלא באתרא דנהיגי למכתב פרוזבול אבל באתרא דלא נהיגי למיכתב פרוזבול לא נאמן והרא"ש הביא בפסקיו דברי ר"ת שכתב שנאמן בלא שבועה ולא חלק ובתשובת שאלה כתב ומה ששאלת אם נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד. האמת שכתבו רבותינו שנאמן אפי' בלא שבועה ואני לא סמכתי מעולם על זה משום דלא שכיחי האידנא כותבי פרוזבול וגם אין איסור שמיטת כספים ידוע להמון העם ולא מחזיקין ליה איסורא להדורי בתר היתרא ולכתוב פרוזבול וכשהיה בא לפני אחד וטוען פרוזבול היה לי ואבד הייתי שואלו מהו פרוזבול ולמה כתבת אותו ומי הוא שכתבו לך עד שהיה נתפס בשקרן ומעולם לא זכה לפני אדם באשכנז בטענה זו: והא דאין כותבין פרוזבול בשביעית אע"פ שאינה משמטת אלא בסופה כתב הרא"ש נראה לפרש הטעם על פי המקראות מקץ עשר שנים תעשה שמיטה וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו דפשטיה דקרא ילפינן דאין שביעית משמטת אלא בסופה כדכתיב מקץ שבע שנים תעשה שמיטה וזה דבר השמיטה שאינו אלא בסוף השנה אבל מיד כשהתחילה שנת השמיטה אין ב"ד בודקין לגבות שוה חוב וגם המלוה עצמו אין לו ליגוש הלוה דכתיב לא יגוש את אחיו ואת רעהו כי קרא שמיטה לה' מיד שנכנסה השמיטה לא יגוש אבל אם יפרע הלוה מעצמו א"צ שיאמר משמט אני וכמו שאין נזקקין לגבות החוב כך אין נזקקין לכתוב פרוזבול מיד כשנכנסה שביעית: