שלטי הגיבורים על גיטין יח.

מה שבועה נשבעת שלא התפיסה הבעל צררי בחייה ולא תפסה היא משלו כלום ומיי' כתב שצריכה לישבע ג"כ שלא מחלה לו כתובתה או שלא מכרה לו ונראה שאם כתובתה בידה אינה צריכה לישבע על זה שאילו מחלה לו או מכרה היתה מחזרת לו הכתובה ואם היורשים קטנים והאפוטרופסים רוצים להשביעה והיא אומרת שאינה רוצה לישבע עד שיגדלו בניה כי שמא הם ימחלו לה או תתפשר עמהם כתב הרא"ש בתשובה אין שומעין לה אלא לא תטול כלום עד שתשבע. וששאלת אלמנה שאומרת בעלי נתן לי מנה קודם מותו במתנה גמורה ע"מ שלא יכנס לי בכתובתי ועדים אין לה. תשובה אם היא מוחזקת במנה כגון שיש ממון בעלה תחת ידיה והיא יכולה לטעון על אותו ממון אין בידי משל בעלי כלום נאמנת ג"כ במיגו לומר נתנו לי במתנה ובשבועה אבל אם היא אינה מוחזקת בממון בעלה אז אינה נאמנת ומדברי רבינו נראה דאם מכרה או נתנה קודם שנשבעה קיים בין ממקרקעי בין ממטלטלי והרא"ש חלק בין מקרקעי למטלטלי עיין טור אה"ע סי' צו:

וכתב ר"י דהאידנא נהגו להשביע האלמנה בב"ד דבאותו ענין שאנו רגילין להשביעה שהיו גוזרין עליה בחרם ובשבועה שתודה על מה שקבלה בכתובתה אין העונש מרובה כ"כ כמו היכא דבשעת שבועה יוצאה שבועה מפיה לשקר דהוי כעין שבועת שוא דכתיב לא ינקה ולענין שכנגדו חשוד על השבועה תנא בפרק כל הנשבעין אחד שבועת עדות וא' שבועת הפקדון ואפי' שבועת שוא ופריך וליתני נמי שבועת בטוי ומשני כי קתני שבועה דכי קא משתבע לשקרא קא משתבע אבל שבועת בטוי דאיכא למימר בקושטא משתבע לא קתני ולא מקרי בכך חשוד בשבועה. ומיהו ר"ת פירש דאם הצבור הטילו חרם ועבר אדם עליו או עבר על שבועת בטוי דאוכל ושלא אוכל חשוד הוא על השבועה. והאריך בראיותיו וכתב הרא"ש ומיהו אף לדברי ר"ת דחשיב חשוד על השבועה אפשר דאיתא להא ולהא דר"י דלענין עונש לא נפיש עונשה כמו היכא דיוצא שבועה לשקר מפיה: