שלטי הגיבורים על חולין ד:

לפרש"י ומרדכי שם וכן מלשון הרא"ש והטור משמע להדיא דאסור לשחוט בו אפי' שלא במקום פגימה ואפי' אוחז הפגימה בידו דלמא אתי לשחוט באידך גיסא ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד כשרה ואע"פ דאמרי' גבי נעץ סכין בכותל ושחט בה כשצואר בהמה למעלה דשחיטתו פסולה גם בדיעבד ואפי' אמר ברי לי שלא דרסתי התם היינו טעמא דחיישי' לשמא ידרוס פעם אחרת שכיון שקרוב הדבר לבא לידי דריסה וא"א כמעט להמלט ממנו אבל הכא אפשר שפיר לשחוט חוץ לפגימה ועוד שאוחז הפגימה בידו לא גזרינן כולי האי ולפחות בדיעבד שחיטתו כשרה והר"ן וסמ"ג והגהות מיי' כתבו דלכתחלה יש להתיר ע"י קשירת המטלית ע"ג פגימה ואין לגזור כאן שמא ישחוט בלא מטלית דיש הכירא גדולה ולא יטעה: לשון ריא"ז השוחט בסכין שצדו אחד חלק בלי שום פגם וצדו השני יש לו פגימות כגון מגל שחיטתו כשרה ולכתחלה לא ישחוט בה שמא ישחוט במקום הפגימות ששחיטתו פסולה וכ"ש סכין שיש לו פגם לא ישחוט מן הפגם ולהלן שמא ישחוט במקום הפגם ואם קשר מטלית על הפגם שותנו בו ואין חוששין שמא יתיר המטלית מעל הפגם וישחוט בו כמו שביאר מז"ה בפסקיו:

לדעת הרא"ש והטור כל תלוש ולבסוף חברו אם בטלו שחיטתו פסולה אפי' בדיעבד ומיי' פ"ק מהל' שחיטה לא הזכיר חלוק זה כלל:

לדברי הרשב"א הא דמכשרינן בעוף בשצואר עוף למעלה דוקא בעוף שהוא קל אבל בעוף שהוא כבד כגון אווזות וכיוצא בהם דינן כבהמות ואסור והטור פליג עליה וכתב דאין חילוק בין עוף לעוף דכולן כשרין:

רש"י והרא"ש והר"ן הסכימו דאפי' הן כולן מסוכסכות כיון שהפגימות רבות שחיטתו פסולה אף בדיעבד. וב"ה כתב והביא דבריו הטור דאם הם מסוכסכות כשרה בדיעבד אם שחט בענין שלא נגע בעוקץ הפגימה אלא מיירי שהן אוגרות דאז פסולה אף בדיעבד ומדסבירא ליה לרבינו שאין עוקץ הפגימה קורעת דרך ירידה כדבעינן למימר לקמן בס"ד י"ל דס"ל לרבינו אפי' כדברי ב"ה דאם הפגימות הם מסוכסכות אינה פסולה בדיעבד וכן נראה דעת מיי' וסמ"ג מסכימין לפי' רש"י ומיהו שמגל קציר פסולה בכל ענין אליבא דכולהו: