שלטי הגיבורים על חולין מא:

בשר או גבינה שיש זמן מרובה קצת שנמלחו ועדיין הם לחין ויש בהם לחלוחית במלח או בציר שעליהם יש לחושבם כרותח לענין דברים שיפלו בהם או עליהם אבל אם הם יבשים וניכרין לעינים שאין בהם לחלוחית כלל אין לחוש ואם חוזר ומתלחלחים ע"י מים יש לחוש:

בדין שפוד שצולין בו בשר תמיד בלא מליחה איכא פלוגתא אם צריך הכשר בין פעם זו לפעם אחרת שהוא בלוע מן הדם שיצא מן הבשר הראב"ד כתב דהשפוד ודאי אסור לצלות בו פעם אחרת שהוא בלוע מן הדם שיצא מן הבשר וכשהוא חוזר וצולה בו בשר הדם נפלט מן השפוד לבשר ואוסרו גם הבשר עצמו שצולין בשפוד זה בפעם ראשונה נאסר דמכי חיים בשרא דאיב דמא עלויה דשפודא ובלע ליה האי שפוד ושפוד של מתכת חם מקצתו חם כולו וכשהוא חם במקום מגולה שאין שם בשר חם נמי במקום שהבשר עליו ונמצא שהבשר בולע מן השפוד כשנגמר פליטת בשר ולפ"ז הענין אין אדם רשאי להשהות הצלי על גב השפוד אפי' רגע אחר שנגמר פליטתו אלא תיכף בעוד שהוא זב מוציאו מן האור ומחתכו מעל גב השפוד דכיון שעדיין הוא זב כל זמן שפולט אינו בולע ואצ"ל שיהא אסור להשהות הצלי כלל אע"פ שהעבירוה מעל האור דכיון שהשפוד ודאי אסור חוזר ופולט בצלי ואוסרו והרמב"ן כתב דבשר עצמו אינו נאסר אפי' מניחו ע"ג האור לאחר פליטת דמו כי מה שהוא בולע מן השפוד הוא פולט דכבולעו כך פולטו אבל השפוד ודאי נאסר לתתו בתוך התבשיל ששפוד עצמו אסור וגם אסור להשהות השפוד בצלי כלל לאחר שהעבירוה מעל האור שחוזר השפוד ונפלט בבשר ואין לומר תו כבולעו כך פולטו דאינו עוד על האור ואפשר דאע"פ שהשפוד אסור ליתנו בתבשיל או להניח הבשר עליו לאחר שנצלה משום דליכא למימר תו כבולעו כך פולטו מ"מ [מותר] לחזור ולצלות בו בשר אחר דאע"פ שהשפוד נפלט בבשר מ"מ האור שואבו דכבולעו כך פולטו וסמ"ג לאוין קל"ז אוסר לחתוך בסכין צלי שאצל האש שלא נמלח כל זמן שאינו נצלה כל צרכו מפני דם שלו שנבלע בסכין והרא"ש פסק שהשפוד מותר לגמרי שהאור שואב הדם ואינו מניח השפוד לבלוע הדם כלל וכתב הטור י"ד סי' ע"ו ה"ה שיתיר הרא"ש נמי הסכין שחתך בו הצלי קודם גמר צלייתו:

כתב הרא"ש רש"י כתב בשם ה"ג דדוקא נקט תרי גללי דמלחא כלומר מעט מלח אבל מלח הרבה פוסק כח הדם ועושהו כמים ומתערב עם שומן ולפי שאין אנו בקיאין בדבר שלא להרבות ושלא למעט הלכך אין ליתן כלי תחת הצלי עד שימלחנה וישהה במלח כדי צלייה: