שלטי הגיבורים על חולין מ.

פרש"י בשפודים שלנו שצולין אצל האש אסור לכתחלה ולא שייך לחלק בין תותי בשרא לעלוי בשרא דפעמים מגביה השפוד אצל האש ופעמים משפילין:

וכלי שנשתמש בו איסור ונצטנן אם מותר להשתמש בו היתר בלי הדחה כלל איכא פלוגתא הר"ן והרא"ש שם כתבו די"א בכלים שנשתמשו בהן איסור שרי לאשתמושי בהו צונן דהיתרא בלא הדחה כלל דהא דצונן לתוך צונן מדיח היינו דוקא בגופו של איסור כגון בשר וגבינה שנגעו זה לזה בצונן צריכי הדחה אבל טעם האיסור שמובלע בדופני הכלי אפי' הדחה לא בעי לצונן ודוקא בשאר כלים שאינן של חרס אבל אם הכלי הבלוע מאיסור הוא של חרס אין לו תקנה להשתמש בו בצונן עד שידיחנו דבולעת היא הרבה עד שפולטת אפי' בצונן והראב"ד חולק ע"ז וכתב דכלי הבלוע מאיסור אסור להשתמש בו בצונן אלא ע"י הדחה ואם נשתמש בה בצונן עד שלא הדיח מדיח מה שנתן בתוכה וש"ד ואם הוא מידי דאורחיה בהדחה מותר לתת אותו בתוך כלי איסור על סמך שידיחנו אחר כך וכמו שכתבתי בחדושי ולדעת הראב"ד הסכימו רוב הפוסקים וכל זה מיירי בכלי הבלוע מאיסור שבא להשתמש בו אח"כ היתר צונן אם מותר לכתחלה או לא אבל אם הכלי הזה היא קערה שמלח בה בשר יש פלוגתא אחרינא לדברי התוס' דסברי שקערה שמלח בה בשר והדיחה לאחר הדחתה צוננת היא אז אם נתן בה צונן מדיח הצונן והיא מותרת דכשהוא נגוב בהדחה סגי לה ואפי' למ"ד תתאה גבר דלא עדיף האי קערה מסכין ששחט בה דאיכא דוחקא דסכינא דע"י כן בלע ואעפ"כ מדיח ומשפשף או הסכין או מה שחתך בו ומותר ואם נתן בה רותח בין רותח נגוב בין רותח לח סגי לה בקליפה ואם מה שנתן בקערה הוא לח גמור אז צריך ס' כדי קליפה באומד יפה ולדברי הראב"ד שאמר דקערה שמלח בה בשר אסור להשתמש בו צונן ואפי' בהדחה לא סגי לה דרותחת והרי הוא כצונן לתוך רותח ולא סגי לה בהדחה אם נשתמש בו בצונן בעי קליפה אף לאחר הדחה וכן אם נתן בו רותח נגוב ג"כ לא צריך אלא קליפה כיון שהוא נגוב וגם הקערה נגובה אע"פ ששניהם רותחים אבל אם אותו רותח הוא דבר שיש בו רוטב כמו בשר רותח שא"א בלא רוטב קצת צריך שיטול את מקום מגעו שהוא יותר מכדי קליפה ואם הוא לח גמור כרוטב של היתר אז משערינן בכולה קערה אע"פ שהודחה הקערה כיון דלדידיה אע"פ שהודחה לעולם רותחת היא ודעת הטור היא שמותר להשתמש בקערה שמלח בה היתר צונן בלי הדחה ואצ"ל בהדחה: