שלטי הגיבורים על חולין ג:

מה שכתב הרי"ף ז"ל והיכא דראה אחד ששחט כתב עליו הרא"ש ז"ל לאו דוקא ראה דהא מייתי ראיה ממצא תרנגולת שחוטה בשוק אלא משום דבעי לסיומי ואזיל ליה לעלמא ולאשמועינן דאי לא אזיל לעלמא לא סמכינן ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ובעי למבדקיה וראה אחד ששחט דקאמר פי' שראהו מרחוק ולא היה יכול לידע אם שחט יפה דאי הוי באחרים רואין אותן אפי' לרבינא נמי אי ליתיה קמן דלבדקיה שחיטתו כשרה. ומדברי הרי"ף אין להוכיח אי בעינן מוחזקין. ומתוך דבריו משמע דדין אחד למומחה ומוחזקין היכא דאיתיה לקמן צריך לבודקו וגם לשאל אם נתעלף והיכא דליתיה קמן שחיטתו כשרה מההיא דמצא תרנגולת שחוטה בשוק:

לשון ריא"ז מצא תרנגולת שחוטה בשוק ואינו יודע מי שחטה הרי זו מותרת לפי שרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ואין חוששין שמא עובד כוכבים שחטו שאין דרכו של עובד כוכבים לשחוט אלא לנחור וכן מי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו ומצאן שחוטין בשוק מותרין והוא שמצאן בבית או בשוק אבל מצאן באשפה שבביתו וכל שכן באשפה שבשוק אסור שי"ל מפני שנתנבלו הושלכו באשפה ורבינו משה אוסר אפי' בשמצאן בשוק ואין שיטת התלמוד כדבריו כמבואר בקונט' הראיות. והקשה בא"ז היאך נאמין לשוחט והא עד א' אינו נאמן באיסורין היכא דאיתחזק איסורא ובהמה בחייה בחזקת איסור עומדת והר' אליעזר ממיץ תירץ דהא דאמרי' דעד א' אינו נאמן היכא דאתחזק איסורא היינו דוקא באנשים ריקים ופוחזים דומה דשנים שהאמינה תורה כמו שהן ובההיא אין עד א' נאמן אבל בעד נאמן וכשר סמכינן עליה ואפי' אשה כדאמרי' בפ' בא סימן ר' ישמעאל מוסר לאמו כללו של דבר כל שהוא בחזקת איסור מה"ת אין קטן נאמן ולא אשה ולא גדול דלא מהימן כבי תרי אבל בדרבנן כגון בשר שנמלח שדם מלוח אינו אלא מדרבנן ויין נסך וכיוצא בו אפי' קטן וכל אדם מהימן כדאמרי' בפ"ק דפסחים גבי בדיקת חמץ:

הרא"ש כתב דקטן מומחה היודע לאמן ידיו אם גדול עומד על גביו שוחט לכתחלה. בינו לבין עצמו בדיעבד שחיטתו כשרה והגהות אשר"י בשם א"ז כתבו דאפי' מומחה ויודע לאמן ידיו אם אין גדול עומד על גביו שחיטתו פסולה: לשון ריא"ז ואין מוסרין לשחוט לכתחלה לחרש שוטה וקטן ואפי' אם אחרים רואים אותם לפי שאינן בני דעת ודרכן לקלקל וכן הסומא לא ישחוט לכתחלה ואע"פ שאחרים רואין אותו שמא יקלקל שחיטתו כמבואר בק"ה. ואם שחט ולא קלקל שחיטתו כשרה ואע"פ שאין אחרים רואין אותו וכן לא ישחוט אדם בלילה שמא יקלקל ואם שחט ולא קלקל שחיטתו כשרה ואם היתה אבוקה כנגד. שוחט בלילה לכתחלה: כתב רש"י בתשובותיו על דבר העופות שהובאו שחוטין ביד העובד כוכבים בלא סימן ובא מעשה לפני רבותי והתירו ואין לי ראיה להתיר דלא נחלקו הכא אלא במקום שהטבחים רובן ישראל שהרי טעם המתירין לפי שרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ואי בעיר שרובה עובדי כוכבים אמרו מה לי מומחין מה לי אינן מומחין הרי שחיטתן נבלה ואחרי שידענו שיש הרבה עובדי כוכבים וערביים שוחטין ואין שחיטת ישראל ניכרת בין שחיטתם לא חלקו בין ארמאי לארמאי ואם סמכו על חתוכה דעובד כוכבים מידע ידיע בטוח אני שלא באה תקלה ע"י בהמתן כ"ש ע"י עצמן ומכאן ואילך [אל] ינהגו כן:

לשון ריא"ז ישראל שהוא חשוד לאכול נבלה כשאינו מוצא בשר שחוטה והוא הנקרא מומר לאכול נבלה לתיאבון הרי ישראל כשר (זה) בודק סכינו ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו ואע"פ ששחט בינו לבין עצמו שאינו חשוד לנבל כשיכול לשחוט בהיתר והוא שיודע הלכות שחיטה ואם לא בדק לו הסכין קודם שחיטה בודק אחר שחיטה ואם לא נמצאת פגומה שחיטתו מותרת ואם לא בדק לו סכין לא קודם שחיטה ולא אחר שחיטה אסור לאכול משחיטתו לפי שאינו חושש לתקן סכינו אם היא פגומה שאינו טורח לחזר אחר ההיתר כשאינו מצוי לו וכן כל בדיקה המעכבת השחיטה כגון לבדוק בסימנין אחר השחיטה צריך ישראל כשר לבדוק שחיטתו כמבואר בק"ה. היה השוחט מומר לאכול נבלה להכעיס שאף כשההיתר מצוי לו מניח ואוכל האיסור אסור לאכול משחיטתו אע"פ שבדק לו הסכין אא"כ היה ישראל כשר עומד על גביו בשעה ששחט ואין צריך שיראהו מתחלה ועד סוף אלא אפי' אם היה יוצא ונכנס עליו הואיל ויודע השוחט הלכות שחיטה ירא הוא לנבל מפני ישראל כשר הנכנס עליו כמבואר בק"ה. היה השוחט הזה מומר לערלות שאינו רוצה למול או שהיה חשוד לא' משאר העבירות הרי הוא כישראל כשר לענין שחיטה שאם נחשד לאותה עבירה לא נחשד לשחיטה ולשאר מצות ואם היה מומר לחלל שבת בפרהסיא או שהיה מומר לעבודת כוכבים הרי הוא מומר לכל התורה כולה ושחיטתו אסורה. ונראה בעיני שאף המסורות הם כמומר לכל התורה כולו כמבואר בק"ה. ורבינו משה מצריך לבדוק לו סכין למומר לאחת מן העבירות ואין שיטת התלמוד כדבריו שלא נאמר בודק לו סכין אלא במומר לאכול נבלה לתיאבון שהוא חשוד לאותו דבר כמבואר בק"ה. עובד כוכבים ששחט שחיטתו נבלה הואיל ואינו מצווה על השחיטה הרי שחיטתו כנחירתו. היו ישראל ועובד כוכבים אוחזים בסכין זה מצד זה וזה מצד זה ושוחטים כאחת שחיטתן כשרה שהרי אף בלא כח העובד כוכבים היתה נעשית שחיטה זו ע"י ישראל כמבואר בק"ה: ישראל המומר לכל התורה כולה אינו כעובד כוכבים לפי שזה מצווה הוא על כל המצות כישראל גמור אלא שהוא פושע לפיכך אם היה ישראל כשר עומד על גביו ורואהו ששחט בהכשר שחיטתו כשרה כמבואר בק"ה. וכן בדברי מז"ה ולא כדברי רבינו משה שעושה אותו כעובד כוכבים: