שלטי הגיבורים על חולין לא:

והיכא שצלה החוטים שבעוף בשפוד כתב רי"ף שצריך שיתלה השפוד למטה וכ"כ מיי' שצריך שיהיה פיו למטה ושאר המפרשים לא כתבו כן אלא בסתם שרי וכתב הר"ן שם שהוכרח לפרש שיהיה פיו למטה היינו משום דאמרי' תלייה בשפודא ואי לא הוי בית שפודא לתתאי אין זה דרך הנתלין ומכאן ראיה דתלייה בשפודא דאמר הכא אין ר"ל שנוקב הבשר בשפוד כמו שאנו עושין:

מיי' פי' דעופות וגדיים שהניחם שלמים ומלא חללן בשר וביצים ובשלן אסורות שהרי דם יוצא לתוכן ואע"פ שמלחן יפה יפה ואפי' היה הבשר בתוכן שלוק או צלוי וכן מטין דברי רבינו שם. ונתן מגיד משנה טעם לדבריו ולדברי הגאונים שכתבו גם הם כן משום דס"ל שאין המלח בשיעור [מליחה מפליט] כל דם הלכך כשחללן מלא מבשר אין המים רותחין נכנסים לתוכן יפה ומש"ה אסור אפי' הן מלוחים ותמהו עליהם כל הפוסקים דאם הוא מלוח כל צרכו והבשר שבתוכו צלוי איזה דם יאסור אותו וכתבו הם אם מלוח ומוכשר לקדרה בכל גוונא מותר שאינו פולט אם מלוח החיצון לבדו והפנימי לבדו מיהו אם לא נמלחו או שלאחר שמלאו מלת החיצון אינו מפליט לדם שבפנימי ע"י אותה מליחה ואסירי וכתב מגיד משנה וע"פ האחרונים נוהגים היתר בזה שאין חוששין אתר מליחה לקדרה כלום ומיהו אף להגאונים נראה שאם העוף או הגדי נמלחו כהוגן וגם השליכו ברותחים לאחר מליתה וכן עשה גם לבשר המלוח קודם שנתנו בתוכו או שמלאהו בשר שלוק ש"ד ואין כאן מיחוש איסור כלל וה"ה שלאחר שהוכשר לקדרה אם החליט ברותחים וטפלו בבצק יהיה באיזה ענין שיהיה מותר אף בקדרה. וגם פליגי בטפול שעושין סביב האווזא שלא נמלח לרש"י ר"ל עם בצק ולתנור ולסמג טפול בעיסה שבלילתה דקה ובשפוד:

כ' הרא"ש יש שמגלגלין תרנגולת ברמז למולגה ולכאורה היה נראה דאסור דלא שרי ברישיה אלא אבי נחירי וזה לא שייך בתרנגולים ויש לחלק דוקא בראש של בהמה שיש עצמות ודברים המעכבים את הדם לצאת אבל בתרנגולת האש שואב את הדם ואינו מתקבץ בשום מקום וכ"כ בה"ג האי מאן דמטוי רישא וכו' דלעיל משמע בהדיא דלא אסור אלא משום קרום שיש בו דם ולכך גם המוח אסור שנתבשל בתוך הקרום וגם חוטין שבלחי אסורין אם לא חתכו וגם רגלים מותר לחרוך אותם בלא מליחה ובלבד שיסיר הטלפים כי הם מעמידים הדם:

מיי' פט"ו מהלכות מאכלות אסורות כתב כדברי הרי"ף דאין צולין לכתחלה בשר שחוטה עם בשר נבלה או בהמה טמאה בתנור אחד ואע"פ שאין נוגעין זה בזה ואם צלאן ה"ז מותר ואפי' היתה האיסור שמינה הרבה והמותרת רזה שהריח אינו אסור ואינו אוסר רק טעמו של איסור ולגבי פת כתב פ"ט מהל' מאכלות אסורות פת שאפאו עם הצלי ודגים שצלאן עם הבשר אסור לאוכלן עם החלב כל זה ממש כשיטת הרי"ף. ורש"י פסק דגם הפת שאפאה עם הצלי מותר לאוכלו בכותח דריחא לאו מלתא היא וכ"כ הרשב"א שהפת שאפאו עם הצלי מותר לאכלו לכתחלה בחלב וכן הבשר שחוטה שצלאה עם בשר נבלה בתנור מותרת לרש"י ולהרשב"א אלא שבדברי רש"י לא נתברר היטב אי דוקא בדיעבד מותר או אף לכתחלה ומדברי הגהות מיי' משמע דוקא בדיעבד שרי רש"י וכ"כ הרשב"א הסכמת הגאונים להתיר מ"מ לכתחלה אסור לצלותם בתנור צר ומסקנת גאונים הרבה להתיר בין בבשר בין בפת והביא המרדכי פ' גיד הנשה והשערי דורא הרבה מהם וכן הגהות מיי' וראבי"ה כתב דגבי בשר נבלה ובשר שחוטה שצלאן יחד ריחא מלתא היא ואסור אפי' בדיעבד שקולטין הריח ביותר מפני הפיטום וכן פשטיד"א ופלאדי"ן שנאפו יחד בתנור אסורים דריחא מלתא היא לגבי כל כי האי מלתא שיש פיטום יש לאסור או במידי שאין הריח יכול לצאת אלא דרך אותו מקום על כרחין הוא נבלע בו כמו פת חמה וחבית פתותה שאין דרך לנטות ימין ושמאל כי אם דרך המגופה אז אסור אע"פ שאינו מפטם כ"כ אבל פת שאפאו עם הצלי בתנור אינו מפטמו ואינו קולט הריח ואפי' לא כסה הצלי כלל כשהוא בתנור אינו אוסרו הלכך נהגו שהפת שנאפה בתנור עם הצלי אין מקפידין עליו ואוכלין אותו עם מה שחפצים בין עם בשר בין עם גבינה וכתב שכן היה נוהג אביו איסור בפשטיד"א ופלאדי"ן אבל בפת לא היה חושש כלל וכ"כ בהגהות מיי' ובשערי דורא דכל העם נהגו איסור באפיית פשטיד"א עם פלאדי"ן אבל פת עם אחד מהם שרי וכן יש ליזהר שלא לאפות עוגה בצד פשטיד"א שלא יגע מן השומן אל הפת כי יש לחוש שמא הטעם שבפשטיד"א יפלט לעיסה ומן העיסה לפת דדוקא גבי פליטת טעם שבכלים שייך לומר נותן טעם בר נותן טעם אבל מאוכל לאוכל חשוב טעם אחד ור"ת פסק דריחא מלתא היא והלכך פת שאפאה עם צלי אסור לאוכלו עם כותח ובשר שחוטה שנצלה עם בשר [נבלה] אסור וכן פשטיד"א ופלאדי"ן שנאפו יחד בתנור אסורין מיהו כתב ר"ת דוקא בתנורים שלהם שהם מכוסים ולכך נכנם הריח בהם וגם שהתנורים היו קטנים דע"כ לרוב קטנותם הריח נכנס בהם ומפטם אבל בתנורים שלנו שהם גדולים וגם פיהם פתוחים אין לחוש ומדברי התוס' פרק השוכר את הפועל וגם הרא"ש שם נראה דתרתי בעינן שיהיה התנור גדול וגם שיהיה פיו פתוח אבל בא' מהם לא סגי: