שלטי הגיבורים על חולין ב:

ודוקא שרוצה לשחוט בה אבל לחתוך בה רותח אפי' סכין ששחט בה כשרה אסור אם לא הודח הסכין מדם אבל לשחוט בה בהמה אחרת לא מתסר הסכין ששחט בה כשרה אפי' בלא קנוח דבלאו הכי מלא הצואר דם וטרידי סימנין לאפוקי דמא. ומיהו אם הודח הסכין או נתקנח בבליתא דפרסא מהני אפי' לחתוך בו רותח ואפי' שחט בו טרפה ודוקא שנאסר הסכין ע"י שחיטה אבל סכין של עובדי כוכבים אפי' לחתוך בו צונן לא סגי בהדחה אלא נעיצה י' פעמים בקרקע קשה כיון שנשתמשו בו איסור כמה פעמים ור"ת היה אומר דסכין של עובדי כוכבים כיון שנכנס בו האיסור ע"י רתיחה לא סגי ליה בהדחה אפי' להשתמש בצונן:

מרדכי פ"ק דחולין כתב בשם ראב"ן דהמנקר החלב ממש לא יחתוך באותו סכין אח"כ הבשר וצריך סכין אחר לבשר אבל בסכין שמנקר בו שמנונית הגיד יכול ג"כ לחתוך הבשר וכן הר"ן הביא דעת האומר שהמנקר צריך ב' סכינים והטור כתב בשם ב"ה ובשם הרשב"א דהמנקר א"צ ב' סכינים ודי לו בסכין א' כי מ"מ נוהגין להדיח הבשר אח"כ ולא הצריכו ב' סכינין אלא למחתך החלבים בעצמו וכן הוא דעת רש"י שפי' מחתך חלבים למכור בשוק משמע דוקא באותו סכין הוא דאסור לחתוך בו בשר אבל בסכין שמנקר חלב הגיד מותר לחתוך בו גם הבשר וכתב הר"ן מיהו נהגו שמנקר יש לו בגד אצל הבשר שמשפשף בו הסכין בכל פעם שחותך החלב ואם חתך הבשר בסכין שחתך בו החלב ממש או שם החלב חם על הבשר איכא פלוגתא. מיי' כתב דלא נאסר הבשר בשביל כך וכן הטור ומ"מ הביא דעת הרשב"א וחולקין עליו דכיון דהחלב נבלע בבשר נאסר הבשר אפי' דיעבד ואנן האידנא שהעובד כוכבים הוא הטבח והוא מחתך הבשר בסכין שמחתך בו החלבים וגם משים החלב של הפרה כשהוא חם על גב ירכי הבהמה מיד אחר הנתוח נראה דסמכינן אדברי מיי' והטור דכל כה"ג הוי דיעבד שאין כח ביד הישראל לעכב עליו ונהגינן בהו היתר ע"י הדחה ושפשוף. גם מה שהעובד כוכבים תוחב סכינו בצואר הבהמה וחותך קצת מן הוורידין לאחר שחיטה מיד ה"ל בשוחט בסכין של עובדי כוכבים ולא מצריכין קליפה כלל נראה דסמכינן על דברי המתירין כגון רבינו ומיי' שכתבתי לעיל בהדחה בעלמא וכן כל כיוצא בזה:

הרא"ש והטור והר"ן הביאו דעת הפוסקים שאם שחט הרבה בהמות זו אחר זו וגגע בעצם מפרקת ראשונה ולא בדק הסכין בינתים כולן אסורות חוץ מהראשונה דבעצם הראשונה נפגמה ולהר"ן ס"ל הכי והרא"ש והטור לא כתבו כן אלא מכשירין אותן אפי' נגע בעצם המפרקת בודאי ועוד פליגי הפוסק הנזכר הביא דעת אומר שאם שחט בהמה א' דוקא ונגע בעצם המפרקת ונמצאת אח"כ הסכין פגום שחיטתו כשרה דהוי כאילו שבר בו עצמות ורוב פוסקים הסכימו לאסור בזה דלא תלינן לקולא אלא היכא ששבר בו עצמות להדיא ויש פוסקים שאם שבר בודאי עצם המפרקת בשעת שחיטה בסכין ונמצאת אח"כ הסכין פגומה דהוי שחיטה כשרה דאז הוי כאילו שבר בו עצמות והביא מרדכי דעות והלכה למעשה כך והרשב"א וב"ה והר"ן והטור האריכו לבטל דעת זה וסברי דאפי' חתך להדיא עצם המפרקת כיון דדרך שחיטה נפגם לא דמי לשבר בו עצמות ואפי' שבר עצמות דרך הולכה והבאה כעין שחיטה כתב הרשב"א דלא הוי כשבר בו העצמות דדוקא שבר הוא דתלינן בעצם נפגם אבל חתך דרך שחיטה לא עביד פגימה. וכתב הרא"ש ואם שחט בסכין שאינה בדוקה ונאבדה שחיטתו פסולה ויראה דטבח שיש לו סכין מיוחדת לשחיטה ומקום מיוחד שמצניעו שם תמיד בחזקת בדוקה תמיד עומדת ואם שחט בה בלא בדיקה ונאבדה שחיטתו כשרה: