שלטי הגיבורים על חולין ב.

כתב הרא"ש ומיירי בידוע שהוא בן יומו אבל אם אין ידוע לא בעי קליפה דסתם כלים של עובדי כוכבים אינן בני יומן אבל לכתחלה לא ישחוט בסכין של עובדי כוכבים על סמך שיקלוף או ידיח דזימנין דמשתלי ולא קליף וכי פסק ר"מ הלכה כרב דאמר קולף ומכאן היה מצריך ריב"ם לאחר שנקרו וחתכו החלב לחזור ולקלוף בכל המקומות שחתך בסכין דאע"ג דצונן הוא אגב דוחקא דסכינא בלע: ואין ראיה מכאן דבית השחיטה חם קצת ובהא אמרי' אגב דוחקא דסכינא בלע אבל בצונן גמור לא:

כתב הרא"ש ז"ל יראה דאסור לחתוך בה בשר לכתחלה ולא שיאסר הבשר משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם שהוא נהנה מעבודת כוכבים ולא דמי לנטל הימנה עצים והסיק בו תנור חדש שאסור התנור או אפה בו את הפת בתנור ישן שהפת אסורה ונטל הימנה כרכר וארג בו הבגד דאסור דהבגד כולו נעשה באיסורא אבל הכא בשביל חתיכת הבשר בסכין של עבודת כוכבים לא נעשה כל הבשר באיסור. [תדע לך מדפריך ותיפוק ליה משום שמנונית ואי ס"ד דנאסר כל הבשר א"כ מאי פריך ותיפוק ליה משום שמנונית הא אתא לאשמעינן שנאסר כל הבשר] ואי משום שמנונית לא נאסר אלא מקום החתך ומיהו צ"ע במסוכנת אם ראוי לדמותה להיסק תנור חדש ולאפיית הפת ולאריגת הבגד דשמא היתה מתה אם לא שחטה ויש כאן הנאה מרובה או דלמא כיון שכבר גדלה הבהמה ואינה חסרה כי אם להכשירה לאכילה ע"י שחיטה אע"ג שנהנה הרבה בשחיטה ע"י איסורי הנאה לא אסרו חכמים הנאתה בדיעבד וכן מסתבר והכריע זה בראיות ע"ש: