שלטי הגיבורים על חולין א:

ואפי' ראו אחרים ששחטו יפה ופי' ר"י הטעם משום דכתיב וזבחת ואכלת אותו שהוא בר זביחה אכול מזבחו והרמב"ם פי' משום דכתיב וקרא לך ואכלת מזבחו מאחר שהזהיר שמא יאכל מזבתו אתה למד שזבחו אסור וכתב הרא"ש ואינם דברים של טעם שהתורה הזהירה כשיקרא לך שלא תאכל מזבחו ממה שזבח בתוך ביתו:

סמ"ג סי' ס"ג כתב בשם ר"ת וכן האשר"י ומרדכי והר"ן דאם יודע עיקרי הדינין אפי' אינו יודע הדקדוק שלהן ואם יסתפק ישאל לחכם דשחיטתו כשרה והגהות אשר"י בשם ר"י ומהרי"ח כתבו צריך שידע כל דקדוקי ההלכות והספקות כולן ואם לאו אסור לאכול משחיטתו: לשון ריא"ז מי שהיה ידוע לנו שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו בין הוא בין אחרים ואפי' ראינוהו פעמים רבות ששחט בפנינו כראוי הואיל ואינו יודע ענין השחיטה פעמים מקלקל שחיטתו ואינו מכיר בדבר ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור. משפטי הלכות אלו ושיעוריהן וביאוריהן יתבארו לפנינו. ונראה בעיני שאם יודע הטבח הלכות הללו שכתבנו אע"פ שאינו בקי כ"כ בדקדוקיהן ובשיעוריהן מותר לאכול משחיטתו שאם יבא ספק לידו הוא שואל לחכם ממנו. כמבואר בקונטרס הראיות:

הר"ן הביא דעת בעל הלכות שמצריך לבדוק גם אם נשמטו הסימנין ושאר הפוסקים הסכימו דא"צ לבדוק אם נעקרו הסימנין או נקבו דבהא סמכינן ארובא כמו אי"ח טרפות: לשון ריא"ז אם לא בדק הסכין לאחר שחיטה ושבר בה עצמות תולין הפגם בשבירת העצמות ואין מספקין השחיטה בסכין פגומה הואיל והיתה הסכין בדוקה קודם שחיטה נאבדה הסכין ולא נבדקה אחר השחיטה כלל אין חוששין שמא פגומה היתה אלא הרי היא בחזקת בדוקה הואיל ונבדקה קודם שחיטה:

לפירש"י הבהמה כשרה ל"ש אם הבהמה גדולה או קטנה דכיון דנשחטה בחזקת היתר עומדת והמרדכי שם הביא כמה דעות דפליגי עליה ועבדי הלכה למעשה לאיסור. ור"פ כתב דהסומך על רש"י בגדיים וטלאים קטנים דלא שכיחי בהו טריפות לא הפסיד והר"ן האריך בזה: