שלטי הגיבורים על חולין כו.

פירוש שמועה זו כן קבלה רש"י מפי רבותיו גאוני עולם רבינו יצחק סג"ל מויטרי ור' יצחק בר' יהודה ור' יעקב ב"ר יקר ז"ל שצומח הגידין הוא מחוץ לארכובה והזנב נופל עליהם וכן בעוף עד שעמד חכם גדול הראב"ד ז"ל ומתוך פלפולו סמך על ראות עיניו ומשמוש ידיו וחלק על קבלתם להכשיר את הטרפות ולהטריף את הכשר ואילו היה אומר לנו שהיה מקובל מרבותיו כך היינו אומרים זו קבלה וזו קבלה אבל מסברת לבו פירש שרבא ורבה בר רב הונא נחלקו במקום צומת הגידים רבא אמר דאגרמא ולבר כלומר מחוץ לעצם ורבה בר רב הונא אמר דאגרמא ולגיו מבפנים לעצם מצד חלל הבהמה ורבא בריה דרבה בר רב הונא לא נחלק עליהם אלא בענין דבר אחר להורות לנו מקום התחלת הגידין ופסק כמאן דאמר דאגרמא ולגיו והביא ראיות שאין בהן ממש כי כל ראיותיו למראה עיניו ישפוט ואנו בדקנו ומצאנו הדבר להיפך לכך אין לסמוך על חכמתו ולעקור קבלת חכמי התלמוד שהיו מקובלים מרבותינו וגם רב אלפס לא הביא בהלכותיו ההיא דאגרמא ולגיו אגרמא ולבר ואם היה מקובל כסברת הראב"ד ז"ל איך לא היה כותב דבר שהטרפות תלוי בו אלא ודאי דבר פשוט הוא שצומת הגידין הוא בחוץ וידוע הוא שכח הבהמה וחזקתה וחיותה תלוי בגידין שבחוץ ועל זה לא נסתפק אמורא וחכם וכל האמוראין לא דברו אלא על מקום התחלתן וסיומן:

חוטין שהן בצומת הגידין דעוף שנפסק א' מהם או כולם ולא נפסקו לגמרי הר"ן כתב בשם הרמב"ן שאם נפסק א' מהט"ז חוטין ולא נפסק לגמרי אלא ברובו או אפי' אפסיקו ט"ו חוטין ברובן ונשתייר חד מינייהי שלם הוי כשרה ומיי' כתב דבעוף אפילו לא נפסק אלא רובו של אחד מהם טרפה וכתב הר"ן וכדבריו נ"ל דכיון דבעוף מחמירין ולא מכשירי' אפי' ברוב מנין ורוב בנין אלא אפי' בחד טרפינן הדרן לכללין דרובו ככולו והטור כתב בשם הרשב"א שאם נפסק קצתו של כל אחד מהם יש מתירין עד שיפסק רוב כל א' ואחד מהם ויש מי שאוסר אפי' בנפסק רוב אחד מהם ע"כ: