שלטי הגיבורים על חולין א.

בהלכות ארץ ישראל כתוב דאין נשים שוחטות מפני שדעתן קלה עליהם והתוס' והאשר"י השיגו עליהם וכתבו והוכיתו דיכולות לשחוט לכתחלה היכי שיודעות הלכות שחיטה שפיר וכ"כ הר"ן בראיות ברורות וכמה איסורים יש כגון ניקור חלב וגיד הנשה וכיוצא בהן דסמכינן על הנשים שפיר דבכל מקום שיש בו איסור ידוע ואינן יכולות לתלות שמא לא היה כאן איסור סמכינן עלייהו ולזה הסכימו כל הפוסקים דאשה יכולה לשחוט לכתחלה אם היא מומחה והמרדכי בשם רבינו ברוך האריך לכתחלה להביא כל דברי הלכות ארץ ישראל שכתב אלדד הדני כי כמה וכמה דברים יש בהן בענין שחיטה שלא הביאם התלמוד שלנו ואדרבה מן התלמוד משמע היפך דבריהם ובסוף כתב רבינו ברוך כי כל דבריהם אלה הם חומרות יתירות ולא נהגינן כוותייהו ובשום פוסק שלנו לא תמצא שום אחד מהם. אמת כי ראיתי בדורינו כמה בעלי הוראה שמחמירין שלא להרשות שום אדם לשחוט עד שימלא י"ח שנה כדברי הלכות ארץ ישראל ואולי משום דבקעה מצאו וגדרו בה גדר דכמה דרדקי שכשמרשים אותן לשחוט בינן לבין עצמן בפחות משנים הללו שמקילין הם בשחיטה ולכך החמירו שלא להרשות שום אדם עד שיהיה בן י"ח שנים גמורים דאז גברא בר דעת הוא ולא יקלקל שחיטתו: לשון ריא"ז מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' ילכו בם זקנים כאשר נאמרו למשה בסיני וכן בהלכות הזביחה שרמז בהן הכתוב שנאמר וזבחת מבקרך ומצאנך וגו' ולא נאמר כאשר צויתיך אלא על הזביחה וביאוריה והלכותיה נאמרו למשה בסיני כאשר קבלו רבותינו עם שאר תורה שבעל פה דור אחר דור עד משה רבינו וצריך לברך על מצוה זו כשאר כל המצות ואם לא בירך אין השחיטה נפסלת בכך: לשון ריא"ז ישראל המומר לכל התורה כולה אינו כעובד כוכבים לפי שזה מצווה הוא על כל המצות כישראל גמור אלא שהוא פושע לפיכך אם היה כשר עומד על גבו וראוהו ששחט יפה בהכשר שחיטתו כשרה כמבואר בקונט' הראיות. והרמב"ם ז"ל כתב דישראל מומר לא' מן העבירות צריך לבדוק לו סכין ואפשר דסבר כיון דחזינן שלאותו דבר עובר אחת מן העבירות שבתורה חיישינן דפקר שלא לטרוח לקיים שום מצוה כהלכתה וכתב עליו ריא"ז ואין שיטת התלמוד כדבריו שלא נאמר זה אלא בישראל החשוד לאותו דבר:

כתב רמב"ם ז"ל מומחה שנשתתק והוא מבין ושומע שוחט לכתחלה וכן מי שאין שומע הרי זה שוחט. בנשתתק כתב שוחט לכתחלה אבל באין שומע כתב הרי זה שוחט ולא כתב לכתחלה לפי שאין שומע הברכה אין לו לשחוט לכתחלה כדתנן בריש תרומות חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה והכי אמרי' בברכות פ' היה קורא אהא דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ר' יוסי אומר לא יצא אמר רב יוסף מחלוקת בק"ש אבל בשאר מצות יצא ותניא לא יברך אדם בהמ"ז בלבו ואם בירך יצא ודוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא ובא"ז כתב שאין לאכול משחיטת חרש המדבר ואינו שומע ועוד כתב האלם והערום לא ישחטו לכתחלה מפני שאינם יכולין לברך כדתנן בפ"ק דתרומות חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה האלם והערום וכו' ומפרש בירושלמי דאלם וערום משום ברכה ואין אחר העומד על גבם יכול לברך על שחיטה אבל שנים ששוחטין א' מברך על שניהם כדאיתא בתוספתא דברכות עשרה שהיו עושין עשר מצות אחד מברך לכולן: