שלטי הגיבורים על חולין י:

רבינו ומיי' ורש"י והרא"ש והטור והר"ן וראב"ן כולם הסכימו דל"ש האדימה כולה ל"ש האדימ' מקצתה [כשרה] וכתב הרא"ש דמיירי שהאדימה שלא מחמת מכה בדופן אבל אי האדימה מחמת שיש מכה בדופן כנגד הריאה טרפה ור"ת פסק דבין האדימה כולה בין האדימה מקצתה טרפה ודוקא כשנופחים אותה אינה חוזרת ללבונה וכ"כ סמ"ג:

והא דאמרי' בסמוך כדיותא טרפה יש לפרש דהיינו כשרובה כך ומעשה בא לפני ר"ת והכשיר בשלא היתה רובה שחורה אבל תימה דכיון דאמר לקמן דטרפה משום דשחור אדום הוא אלא שלקה א"כ מה לי רובה מה לי מקצתה כיון שע"י לקותא היא ונראה לפרש דאוכמי דהכא היינו כי כוחלא דאמר לקמן דכשרה וכן פי' בה"ג והכי כתב ריא"ז דשחור כדיותא טרפה ככוחלא כשרה:

ה"ג פסקו דבועא בשפולי ריאה אם הבשר מקיף מכל צד אפי' בכל שהוא כשרה ואי לאו פסולה דהרי היא כיתר וכל יתר כנטול דמי אי נמי הרי היא כאילו נטלה מקום הבועה והויא חסרה וטרפה אי נמי מאחר שנכרת משני הצדדין דומה לשתי בועות ואיכא למיחש למראית העין ולזה הסכימו רוב הפוסקים וי"א דכיון דטרפות זה לא נמצא בתלמוד אין לנו להוסיף על הטרפות ור"י הלוי היה מהמכשירין:

רש"י פי' שהסירכא באה מחמת נקב שמחמת שהריאה שואבת כל מיני משקה נקרש המשקה בתוכו ונעשה עב ויוצא מעט מעט דרך הנקב ונעשה קודם ואע"פ שעולה בנפיחה ואינו מוציא רוח הא אמרי' קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום שסופו ליסתר וכן כתוב בה"ג של ר"ג ותשובות הגאונים שכתב רבינו יוסף טוב עלם:

וה"מ שלא כסדרן פי' רש"י כגון שנדבקו שנים החיצונים ממעל לאמצעית או מתחתיה משמע מדבריו שאם נסרכה מן החתוך לגבי חברתה שאצלה או מגב לגב לא מטרפא ולא נהירא דמשמע דלא מכשר אלא כסדרן ממש ובערוך כתב בשם ר"ת קבלה רב מפי רב אפי' סריכי תרי אוני באמצע ועקרן מתפרקי מהדדי טרפה וכ"ש אם דבוקות זו על זו דודאי טרפה ורבותינו הגאונים כתבו כיון דחדא אונא סרוכה ע"ג חברתה היא רבותייהו ולא איכפת לן בהאי סירכא דהיינו רביתייהו ורב האי הכשיר תרי אוני היכא דסריכי ועקרן מתפרקי ורב אלפס בתשובה כתב כן והכי נהיגינן אבל מגב לגב ומחתוך לגב ומחודה של אונא לחודה של אונא שאצלה ומחוד לחתוך טרפה דאין כשר אלא מחתוך לחתוך כסדרן: כתב הרא"ש ז"ל אע"ג דאסיקנא אין סירכא בלא נקב נהיגי להתיר סירכא תלויה לפי שהסירכא הבאה מחמת נקב היא נסרכת למקום הסמוך לה לפי שדרך הנקב יוצא המשקה ונעשה חוט עב וחזק ונסרך אל מקום אשר יפגע בו אבל סירכה תלויה אינה אלא הפשטות לחות הריאה ולא בא ממקום נקב וכיוצא בזה נמצא בתשובת הגאונים פעם אחת נכנסו מר רב צדוק גאון ומר אבימי וכמה גאונים ותלמידיהם אצל מר יעקב גאון ואמרו לו שמענו עליך שאתה מתיר הסרוך לשומן הלב לפרק ולנפח וכשר אמר להם ח"ו לא כך אני מתיר אלא פעמים שמתוך רוב שומן הלב ושומן הבהמה נסרך לאומות ולאונות ולעינוניתא דורדא והתרתי לאחוז הקנה ולנענע את הריאה שלשה וארבעה פעמים יפה יפה אם תנתק הסירכא מאליה אני מכשירה אבל לפרק ביד לא התרתי והסכימו כל בני הישיבה והורו כן לכל ישראל וכן נוהגין בארץ אשכנז דכל סירכא שהיא ניתקת כשהטבח מכניס ידו בנחת לבדוק את הריאה אומר דלאו סירכא היא אלא ריר בעלמא שנתפשט מלחות הריאה וכשרה והסירכא אם יפרך אדם אותה בין אצבעותיו היא הולכת ומתחזקת. ויש מן הגדולים שאומרים דהא דמכשירין כסדרן היינו דוקא ע"י נפיחה ומדקדקים מהא דאמרי' גבי שלא כסדרן לית להו בדיקותא מכלל דכסדרן אית להו בדיקותא. ורב האי גאון כתב דלא בעינן בדיקה וכן מוכיח הלשון דאמר היינו רביתייהו והא דקאמר לית להו בדיקותא כתב רמב"ן דדרך פירוש הוא וטעמא יהיב למלתיה משום דסירכא לאו מחמת עצמה היא באה אלא מחמת נקב ומש"ה קאמר דלית להו בדיקותא אם יש בו נקב אם לאו דאפי' לא מפקא זיקא טרפה דודאי או האי אינקב או האי אינקב ואונא הסרוכה לאומה שאצלה יש אוסרין וטעמא לפי שיש נקב ולא מצינו שהותר אלא כסדרן באוני אבל באומא לא משום דטעמא דאוני משום שעומדות במצר החזה ומתחממות והדרן בריא כדאמר בריאה הסמוכה לדופן באוני כשרה אבל באומי לא ורבינו יעקב בר' יקר התיר לפי שלא מצינו אומא בתלמוד ורבא לא פי' טעמא משום חום הלכך ל"ש אוני ול"ש אומי. וענוניתא דורתא כל היכא דסריכא טרפה דכולהו לגבי דידה שלא כסדרן נינהו. ור"ת היה אוסר אונא באומא: לשון ריא"ז אמר מז"ה שמצא כתוב עינוניתא דורדא כל מקום שהיא סרוכה טרפה והוא שיש תחתיה אויר אבל אם אין תחתיה אויר דרך גדילתה היא וכשרה היתה סרוכה בכיס שלה ראיתי גאונים שמטריפין ומז"ה מכשיר לפי שמקום רביתה הוא ונראה בעיני שאם היתה הריאה סמוכה במקום רביתה ושלא במקום רביתה כגון שהיתה סרוכה באונא ובאומא יחד בסירכא אחת או שהיתה האונא סרוכה בדופן ובחזה הואיל וקצת הסירכא במקום רביתה תולין נקב הסירכא במקום רביתה וכשרה ובלבד שתבדק הריאה ע"י נפיחה כשמפרקין אותה בנחת ממקום שהיא דבוקה שם ונופחין אותה שמא יצא ממנה רוח שלא במקום רביתה ואם אין רוח יוצא ממנה כשרה כמו שביארנו בריאה הסמוכה לדופן ונמצא מכה בדופן כמבואר בקונטרס הראיות. ובסוף דברי הרא"ש ז"ל מסיק ובאשכנז ובצרפת נהגו להטריף הכל: