שלטי הגיבורים על ברכות ט:

ומה שנוהגין להטות הראש מעלה ומטה ולארבע רוחות העולם אין בזה משום רמיזה. טור:

רב האי וגאונים סבירא להו דאסור לרחוץ בלילה הראשון אף איסטניס וכן כל שבעת ימים ולדברי התוספות וסמ"ג ואשר"י מותר לרחוץ אף בלילה הראשון ומיימוני הסכים לדעת רבינו. וכתב עוד רב האי לאו כל האומר איסטניס אני שומעין לו אבל ודאי אי מגליא מילתא דאית ביה האי מילתא דאם אינו רוחץ בא לידי סכנה רוחץ דדמי לסכנה ורפואה משום דאיסטניס כחולה גדול הוא ממדה זו ולא כל מי שנוהג בשרו בנקיון איסטניס הוא אלא מי שבא לידי סכנה אם אינו רוחץ ע"כ: כתב הרמב"ן מה שכתב לא כל מי שאומר אסטניס אני ומתנהג בנקיות מתירין לו יפה כיון אבל מה שכתב שאם אינו רוחץ בא לידי סכנה לאו סכנה ממש אלא מצטער הרבה ובא לידי מיחוש בכך. ירושלמי מקום שנהגו לרחוץ אחר המטה מרחיצין אמר רבי יוסי ברבי בון מי שמתיר ברחיצה עשה אותו כאכילה ושתיה וכתב הרמב"ן יראה מכאן שהיו נוהגים במקצת מקומות שהקרובים המברין האבל היו מרחיצין אותו קודם הבראה לפי שעשו אותו כאכילה ושתיה שצריכה להם הרבה מפני שצריכין להעביר מהם זוהמא והיו מתירין זו הרחיצה ראשונה ואחר כך היו נוהגין איסור ברחיצה כל שבעה הלכך אי איכא דוכתא דנהיגי ברחיצה זו אין ממחין בידם טור: